לפי ההגדרה מילונית-רגש חיובי אל העבר, געגועים לו.
לפי ההגדרה שלי-הדבר הכי מבאס אי פעם.
בואו נחשוב שנייה על מצב שבו אנחנו מתגעגעים לתקופה מסוימת ואנחנו ממש רוצים לחזור אליה ולחוות אותה שוב.
זה אפשרי?-לא.
אז למה אנחנו בכלל טורחים בלהתגעגע למשהו שהוא לא נגיש לנו או לא אף אחד אחר?
להתגעגע לאנשים זה עוד יותר נורא.
בייחוד אם הדבר שאתה רוצה הוא בהחלט אפשרי איך בלתי נגיש.
אני לא יודעת למה אנשים מגיעים למצב שהם לא מדברים אחד עם השני...אני לא מבינה את זה...איך אנשים שמסתדרים טוב ויש בניהם ידידות טובה פשוט יכולים להחליט שזהו ולא לראות ולדבר אחד עם השני יותר?
ולכן נוסטלגיה בשבילי היא מילה מכאיבה ומבאסת והבנה שיש דברים שפשוט נעלמים ונגמרים בלי סיבה ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה.
כשאני שומעת שירים ישנים ופתאום אני נזכרת בתקופה הזאת שהם לא היו שירים ישנים ונזכרת באיך דברים התחילו ואיך הם היו ממש עוד בשלב של הראשוני של צמיחה ועכשיו אני כבר יודעת שבסוף הצמח נבל ומת וזה מכאיב וזה מכעיס כי אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה בסוף הייתי נהנית יותר ושומרת יותר על אווירה חיובית ונהנית מהדברים ומהאהבה שאנשים הרעיפו עליי פעם.
כמו שאומרים "לא תדע מה יש לך עד שזה יחמוק ממך".
אני מתנחמת בזה שלמדתי את זה די מהר.
אני מקווה שלא יקרה מצב ששוב אני אמעיט בערך של האנשים שסביבי כי כשאני עושה את זה ואני מגלה שהם הרבה יותר מדהימים משהבנתי-אני נגעלת מעצמי על שהייתי כל כך החלטית בקשר לאופי שלהם.
אז תלמדו מהטעויות שלי.
אל תמעיט בערך של אף חבר חברה ידיד קרוב שלכם-בייחוד אם הם אוהבים אתכם כי אהבה שלהם עלולה להיעלם אם לא תזינו אותה בהחזרת אהבתכם או חיבתכם הכנה.
ואם גם אתם טעיתם וגם אתם מתחרטים אז יש לי רק שתי מילים לומר לכם-"מטעויות לומדים".
;){kind=link}