פתאום את נהיית מודעת לעצמך,לאיך שאת נשמעת,לאיך שאת ניראת ולאיך שאת מתייחסת לחברים שלך.
ואז את מתחילה פשוט לשנוא את עצמך,ואת לא מבינה איך פתאום מבן אדם בעל ביטחון עצמי גבוה את הופכת לדבר שאת הכי שונאת בעולם...את.
כן אני מדברת על שנאה עצמית.
אני מניחה שלא כולם עוברים את זה בחיים שלהם,אלא רק אלה שהחברה דוחה אותם או דחתה אותם בילדות.
את מתחילה לראות את העולם בצורה פסימית ואת יודעת שעדיף למות,שזה הרבה יותר קל להיות כלום,אבל מצד שני את ממש רוצה שהחלומות ההזויים שלך יתגשמו.
בסופו של דבר את תמצאי את המקום שנועד לך,את רק צריכה להיות חכמה מספיק כדי לראות איפה הוא.
זה קרה לי הרבה לאחרונה שהרבה עליות וירידות,הרבה טעויות,הרבה שנאה עצמית שהיא תוצאה של "אובר מודעות".
אבל זה רק חלק מתהליך ההתבגרות.
והסיבה שאני כותבת את מה שעובר אליי בלי כעס ולבלי יאוש זה כי ראיתי סרט שהדמות הראשית בו הייתה דומה לי בהרבה דברים...וזה הצחיק אותי...והיה לה סוף טוב...וזה הכניס לי קצת אופטימיות ושמחה.
ממליצה לכל מי שקשה לה עם עצמה ועם החיים שלה.
"17 עד הסוף"
;){kind=link}