למה אני שמחה כל כך רק מהמחשבה שאולי גם איתה זה לא עבד?
הרי הם היו כל כך מתוקים ביחד אז למה אני שמחה?
למה פתאום יש לי יותר אנרגיות ואני כל שנייה שרה לעצמי?
למה יותר קל לי להירדם?
אני מכירה אותו כבר הרבה זמן ואני יודעת שאני לא מאוהבת בו.
ואני יודעת שאני גם לא טיפוס שיהיה שמח שלמישהו אחר רע...למרות שזה לא נראה שרע לו.
אולי אני שמחה כי זה מגיע לו?
כי הוא צריך להשתנות ולהפסיק להיות כזה אנוכי ומלא בעצמו.
אולי כי אני רוצה לפתור איתו את הבעיות שיש לי איתו.
איזה סוג של בעיות?
"סתמי,מטומטמת"
"סתום"
"אל תגידי לי סתום"
סתום"
"תיזהרי"
"סתום. למה מה תעשה לי?"
"סתמי כבר"
קיצר הבנתם את הבעיה.
יש לנו קצר בתקשורת.
והקטע הוא שאין לי מושג מה הבעיה,זו לגמרי אשמתו.
אנחנו נפגשים לעיתים רחוקות כי יש לנו דברים משותפים.
אני חושבת שהוא מכיר אותי מספיק כדי לעזור לי להיות בן אדם יותר טוב.
איך להסביר את זה...הוא רואה את הפגמים שבי יותר טוב מכולם.
חשבתי שנהיה תמיד ידידים...אבל מסיבה כלשהי שאין לי מושג מה היא...הוא החליט שאנחנו לא מסתדרים.
;){kind=link}