עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
just morנעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni Karma
KimutimJust a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיא
קרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקXGemini
Space girledyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

מרוב אהבה שותק-2

21/10/2016 05:57
sunshine
סיפור אהבה
"איזה פדיחות בא לי לקבור את עצמי",אמרתי לרעות כשנכנסנו לשירותי בנות.
"שטויות במילא עוד מעט סוף שנה,אחרי החופש הגדול כולם ישכחו שזה קרה",רעות התיישבה על השיש.
רעות אוהבת לצבוע את השיער שלה,כרגע צבע השיער שלה סגול,וזה ממש הולם אותה,יש לה שיער קצר וחלק ועור לבן.
לי יש תלתלים אז הייתי מתה לשנות קצת ולצבוע את השיער שלי כמוה...אבל זה לא יתאים לי.
הבטתי במראה.
"אוי ואבוי מה זה?!",אני ניראת זוועה!,רואים שעברתי התעללות.
נזכרתי בג'וש.
בחיי שהוא נראה כמו מלאך המוות...מלאך מוות חתיך...אבל עדיין מלאך המוות!.
עדיין כאבה לי היד איפה שהוא מעך אותי.
אני מקווה לא להיתקל בו יותר.
"אולי אני צריכה להתחיל להסתובב עם מסכה?",הסתכלתי על רעות,"מה?",אמרה רעות בבלבול,"את יודעת אלה ששמים מאוזן לאוזן,אני לא חושבת שהוא יזהה אותי עם אני אשים מסכה כזאת".
רעות חייכה.
"אל תהיי סתומה",הסתכלתי עליה במבט עצוב.
"אני לא מאמינה שבן ראה אותי כשאני ניראת ככה!",אמרתי ביאוש.
"וואי מאי איזה דיליי!",רעות צחקה בקול.
"למה לא התאפרת היום?",שאלתי את עצמי במראה.
"את שונאת להתאפר",ירתה בי רעות.
"נכון",עניתי בהכנעה,"אבל עדיין...אוף!".
"רק שלא יחשוב שאני ילדותית",אמרתי לעצמי.
רעות נחנקה מצחוק,נתתי לה מבט נוקב,
"סליחה...אבל זה נכון את הבן אדם הכי ילדותי שאני מכירה".
"לא אני לא!,אני מאוד בוגרת לגילי!".
"את בת 17 ואת רואה נארוטו",הדברים שהיא יודעת עליי...אוי אלוקים בבקשה שלא נריב אף פעם!.
פתאום עלה בי הזיכרון של מה שקרה היום...הוא כל כך חתיך...הוא בדק שהכל בסדר...הוא הניח את ידיו על הכתפיים שלי!
"מה זה החיוך המפחיד הזה?",שאלה רעות במבט מצטמרר.
נתתי לה מבט שואל,ונגעתי בפנים שלי,וואי אני ממש חמה!.
"אני מאושרת!,זה המבט שאני עושה כשאני מאושרת!".
"בחיי שזה בדיוק כמו המבט של אחי לפני שגיליתי שהוא ירק לי בקורנפלקס".
"איכס!",אבל מתאים לאחיה.
"בכל מקרה לפני שנייה התבכיינת ועכשיו את אומרת שאת מאושרת אני חייבת להגיד שאני חושדת שאת אולי דו-קוטבית",יש משהו בה שהיא אומרת.
"הוא נגע בי!",רעות נתנה לי מבט מטריד.
"מי נגע בך!?"
"בן!",עכשיו היה לה מבט מבולבל.
"אה!!,יא מפגרת כבר חשבתי נגיעות אחרות!"
חייכתי,וצווחתי מאושר,ונתתי לה מכה בכתף.
"איה!,מה אני ניראת לך?",צעקה עליי מזועזעת מכך שאני מרשה לעצמי להכות אותה,היא כל הזמן מכה אותי זה רק פייר.
אלוקים אני לא אהיה כפוית טובה,תודה תודה תודה!


-למחרת שעת מחנך-

המורה נתן לנו לשחק שבויים במקום סתם לשבת בכיתה.
בכל זאת עוד מעט סוף שנה.
סוף סוף קצת כיף,אני לא מתה על ספורט,אבל אני מתה על משחקים כאלה!
תמיד הייתי טובה במשחק הזה...בקטע של הלברוח...רק בקטע של הלברוח,בקושי הייתי מצליחה לפגוע במישהו בקבוצה השנייה,אבל להתחמק?,בזה אני מומחית.

המאמן של קבוצת הכדורסל היה באולם ספורט,הוא ישב על הספסלים בצד ימין שלי וכתב משהו.
הסתכלתי עליו תוך כדי שהתחממתי ופתאום ראיתי את ג'וש מתיישב לידו.
לראות אותו יומיים רצף?!,זה מחזה נדיר ביותר.-למה הוא תמיד לובש שחור?.
הוא נראה ממש טוב...למה כל הבנים בשכבה שמעליי חתיכים ברמה הזויה?!
למה הבנים בשכבה שלי לא ככה?!
הוא הפנה את מבטו מהמאמן אליי...והמבטים שלנו נפגשו...הוא חייך אליי...הוא קרץ לי עכשיו?!-בום!!.
"איה!!",זה היה כדור עכשיו?
נפלתי לרצפה.
רעות רצה אליי ועזרה לי להתיישב.
"את בסדר?"
"אממ...כן..לרגע הכול הסתובב אבל עבר לי...מה זה היה עכשיו?",אמרתי תוך מישוש ראשי.
"סליחה!",צעקה קארין מהצד השני.
"הכלבה הזאת",סיננה רעות מפיה ונתנה לקארין את המבט הכי מזלזל שלה.
הסתכלתי לכיוון הספסלים וראיתי את ג'וש יוצא מהאולם.
"למה את ממשיכה לבהות בו?!",שאלה רעות ביאוש!
"מה?",החזרתי את מבטי אליה מבולבלת,היא נתנה לי מבט מרחם.
בלעתי את הרוק.
"בהיתי?"
"כן יא מטרידה".
"זה היה ברור?"
רעות רק גלגלה עיניים ועזרה לי לקום מהרצפה.



הסתכלתי על הקבוצה השנייה ושמחתי שרעות ואני באותה קבוצה.
אבל הכי שמחתי שקארין הייתה בקבוצה השנייה,לא סבלתי אותה וגם רעות לא אהבה אותה,אולי אפילו יותר ממני...אני לא נוטרת טינה סתם.
קארין הייתה האקסית של נמרוד.
נמרוד הוא חבר שלי ושל רעות.
הוא מוכשר ברמה מטורפת וחמוד וחתיך ונגיש...הייתי דלוקה עליו כשהוא וקארין יצאו.
לפרוטוקול הוא זה שנפרד ממנה אחרי שבועיים,בלי שום שכנוע מצידי.
אני ורעות עשינו מתיחות.
רעות הסתכלה עליי,"מוכנה?",עשיתי לה כן אם הראש,"בואי נקרע אותה!!",צחקתי,אני נהנית מזה שרעות שונאת אותה יותר ממני.
המשחק התחיל,קארין עפה בין הראשונים,לא כי היא הייתה גרועה (למרות שהיא גם לא מי יודע מה טובה),אלא בגלל שרעות יכולה לפגוע במי שהיא רוצה.
וכשרעות רוצה משהו...רעות מקבלת.
עכשיו היינו 4 נגד 4.
אני ורעות עדיין נשארנו.
הכדור היה אצל הקבוצה השנייה התחלתי לרוץ כדי להתרחק מהכדור,ואז שמעתי קול מוכר הסתכלתי לאיפה שהמאמן ישב וראיתי אותו...בן!.
"אוי סליחה!"
,"אווה!!!!!!",נתקלתי במישהו מהקבוצה שלי והוא נפל לרצפה.
נתתי לו מכה עם המרפק?!,בבטן?!
שריקה התפעלות נשמעה,"אוי,סורי!","לא זה בסדר..(אמר כשהוא נאנק מכאבים),אבל אני חושב שנפסלתי",הסתכלתי סביב והכדור במגרש שלנו.
"סליחה",אמרתי במבוכה.
כשהחזרתי את מבטי בן הסתכל אליי וניסה להסתיר חיוך.
ואז נפסלתי.
בסוף ניצחנו אבל לא בזכותי.
אחרי שניצחנו בן ניגש אליי,"את בסדר?",הסתכלתי עליו המומה מזה שהוא בכלל מדבר איתי.
הצביע על ראשו,"הראש",על מה הוא מדבר?,לא הבנתי,הוא כנראה שם לב לזה שאין לי מושג על מה הוא מדבר.
"ראיתי שהילדה הזאת פגעה בך בכדור",אמר והסתכל על קארין שדיברה בטלפון.
כמה זמן אתה כבר פה?,איך לא שמתי לב?!.
"היא ממש חוצפנית אני במקומך לא הייתי מוותר לה"
בזכותה אתה פה מדבר איתי אז נראה לי שאני יותר מבסדר עם זה.
הוא חייך,"את לא אוהבת לדבר?",אני לא אוהבת לדבר?...אתה צוחק עליי?.


רעות הגיעה וקפצה לי על הגב,"את באה לקנות גלידה?",היא הסתכלה עליי ואז על בן,למרות שלא יכולתי להפסיק לבהות בו...ידעתי שזה מה שהיא עושה.
"הבנתי",אמרה,"הכול בסדר?",שאלה את בן.
הוא חייך בלי להסיר את המבט ממני,בהיתי לו בעיניים.
"כן,רק בדקתי עם מאיה שהיא בסדר...אממ..אני אלך עכשיו",הוא הרים את ידו לשלום וחייך,"ביי!".

"רעות אני לא חושבת שאני נושמת",אמרתי לבסוף אחרי שהוא התרחק.
"את נושמת...לפחות את זה את עושה".
"הוא אנושי בכלל?",שאלתי עדיין מסתכלת על הגב שלו.
"אם את שואלת אותי הוא בחור קר,הוא אפילו לא הסתכל עליי",אמרה ומשכה אותי לכיוון היציאה.
"זה טוב לא?",הסתכלתי עליה ושאלתי.
"אני מניחה שכן",אמרה בהסתייגות.
חייכתי לעצמי ואמרתי..."אני חיה בגן עדן","אלוקים תודה",עשיתי כאילו אני מנגבת דמעה של אושר.
"וזה אפילו מבלי שדיברת איתו".

שוכתב ב-21.8.17


The darkרות.IM ALYN71
sunshine
21/10/2016 06:19
לידיעתכם הסיפורים בבלוג שלי נכתבים מהמוח ישר לתוך הבלוג.
ככה שיש סיכוי שיהיו לי שגיאות כתיב או דברים שסותרים זה את זה.
אם אתם נתקלים בזה אני אשמח שתתקנו אותי :)
IM AL
22/10/2016 10:28
היי, זה יפה שאת כותבת כך ברצף, ואל תדאגי ביחס לשגיאות , עדיף כך ברמץ, זה חומר גלם נהדר.
עדיף שיהיה שוטף , אחרי זה אפשר לסדר את הסתירות והשגיאות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.