עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
KimutimJust a JoePitch blackMs.deathhaunted princessשרילין
שמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאוליתאחת שיודעתlove myselfנופקX
GeminiSpace girledyaאופירIsrael.lThe dark
Do what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71IM AL
סיפורים קצרים
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק

סיפור קצר-מרוב אהבה שותק

20/10/2016 20:20
sunshine
סיפור אהבה
"תפסיקי!",רעות נתנה לי דחיפה בכתף,והתיישבה לידי.
"אה?",הסתכלתי עליה במבט מעורפל
"תפסיקי לבהות בו."
"אויש,שוב פעם עשיתי את זה!?",קברתי את הפנים בין הברכיים,וגנחתי לתוכם "שיט".
הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו שוב.
"נראה לך שהוא שם לב?",אמרתי עדיין מסתכלת עליו מהספסלים,הוא כזה חתיך.
קוראים לו בן...הוא שכבה מעליי,תלמיד מצטיין,קפטן קבוצת הכדורסל ו...חתיך וחמוד כל כך!!.
לא יודעת מה זה...השיער הזהוב...העיניים הכחולות...זה שהוא שיש לו גוף גבוה ומושלם...אבל לא גבוה מידי...
אולם הספורט היה עמוס,כמה תלמידים החליטו לערוך משחק כדורסל ספונטני והרבה תלמידים החליטו שזו אחלה דרך להעביר את ההפסקה.
"את לא היחידה שמסתכלת עליו את יודעת. נראה לי שהוא כבר התרגל.",אמרה רעות באדישות.
נשפתי באטיות.
"אוף למה הוא כזה חמוד?...הוא כל כך...(עשיתי כאילו מישהו תוקע לי חץ בלב),איה זה כואב!".
היא הושיטה לי את הבקבוק קולה.
"קחי,תשתי,ותסתמי ת'פה".
"טוב. תודה.", החזקתי את הבקבוק בשתי ידיי.
היא פתחה את הפחית תות בננה שלה ולקחה לגימה.
"פשוט תיגשי אליו כמה קשה זה כבר יכול להיות?".
אולי הייתי צריכה להגיד לה לקנות לי גם תות בננה במקום קולה,זה באמת לא בריא כל הסוכר הזה.
"הוא אפילו לא יודע מי אני"
"לכי תדעי אולי הוא כן,את הבן אדם הכי רועש שאני מכירה אולי הוא שם לב שאת קיימת".
"תודה על המחמאה",אמרתי בציניות.
"באהבה",אמרה רעות תוך כדי לקיחת עוד שלוק מהפחית.
"הוא לא סתם חתיך. הוא אומר שלום ולהתראות לכל אחד,הוא מכיר את כולם,הוא פשוט נחמד!".
"וזה למה זה כל כך קל להתקרב אליו,הוא נגיש,אז פשוט תלכי ותגידי לו, 'היי!'(קורצת),'רוצה להחליף DNA?'(מכווצת שפתיים)". 
פערתי את פי בשוק,"יא מגעילה!",נתתי לה דחיפה.
"מה שתגידי...אני יודעת שאת מדמיינת את זה כל הזמן אז אל תיתממי לי".
"פעם אחרונה שניסיתי לדבר איתו...אני כמעט שברתי לו צלע".
"נכון",רעות אמרה והחניקה צחוק,"אני זוכרת שניסית לדבר איתו בתחילת שנה...וואי זה היה מצחיק כל כך".
"אני אומרת לך מישהי דחפה אותי!".
"אני יודעת",אמרה והסתירה חיוך.
הסתכלתי עליה...למה היא מחייכת ככה?..."את לא רצינית!","מצטערת פשוט זה כבר היה כל כך מביך! את לא אמרת כלום בערך נצח...הייתי חייבת לעשות משהו".
"מה אני אעשה?,כשאני רואה אותו כל המילים נמחקות לי ואין לי מה להגיד בשבילו אני סתם עוד מישהי,אולי זה פשוט לא נועד לקרות".
"יש לך את זה ביותר פתטי?,אם את באמת חושבת ככה תפסיקי לבהות בו תשתי את הקולה שלך ובואי נדבר על משהו אחר,סבבה?",היא הסתכלה אליי במבט מתחנן וחייכה,חייכתי גם.
"טוב,אבל האמת בא לי מים",היא הסתכלה עליי במבט מופתע.
"באמת?,טוב,תמיד יש פעם ראשונה לכל דבר",צחקתי.
הנחתי את הבקבוק קולה ליד התיק שלי וחיפשתי מים,איפה הם?,יכול להיות שאין לי מים?,אה הנה מצאתי(קול נפילה),הבקבוק קולה נפל והתחיל להתגלגל למטה.
"שיט",אוף אין לי כוח.
"יופי מוכשרת שלי,רדי מהר זה רק ממשיך להתגלגל".
יופי...הייתי חייבת להתיישב בספסל הכי גבוהה נכון?
"למה אלוקים למה זה מגיע לי?",הרמתי את ראשי למעלה אבל כרגיל אין תשובה...רעות צחקה.
"יאלה נו רדי כבר יא עצלנית" אמרה בעידוד.

התחלתי לרדת במדרגות הוא התגלגל לכיוון המגרש,אויש זה מה שחסר לי שמישהו יחליק בגללי.
הם היו בצד השמאלי של המגרש...מי שכדרר ניסה לעבור ו2 שחקנים חסמו אותו אז הוא מסר למישהו את הכדור.
הרצפה של אולם הספורט חלקה ממש וזה לא עזר לי מישהו עבר ובעט אותו אל אמצע המגרש,"הי!","מה אתה עושה?!",בדיוק כשכבר הגעתי אליו!!.
"סליחה!",אמר בחוסר אכפתיות והמשיך בדרכו.
נכנסתי למגרש,הדפוק הזה בעט את הקולה שלי בדיוק לאמצע המגרש.
"היי מה את עושה?!!!",הרמתי את הראש וראיתי אותם מתקדמים לעברי,"זוזי!!",בואנה הם בכלל לא רואים אותי החיות האלה,אני צריכה לזוז,רגע הבקבוק עוד לא הרמתי אותו,זה מה שחסר לי שיאשימו אותי בהריסת המשחק שלהם,טוב יאלה הרמתי!.
עכשיו לעוף מפה.
"אמרתי זוזי!!!",הקול היה קרוב הפעם.
הפנתי את מבטי ומישהו נתקל בי.
ניסיתי לא ליפול,אבל שנינו נפלנו לרצפה,איה...כואב.
"תגידי את לא שומעת שאני צועק לך לזוז!!?",התרוממתי משכיבה לישיבה על המרפקים,"עכשיו שאתה קרוב אתה לא צריך...לצעוק",הרמתי את מבטי...הוא רכן מעליי כשכפות ידי עומדות בצדי גופי.
"שמעתי אבל-",הבטתי בפניו-שיט!.
השיער השחור הפרוע הזה...העיניים השחורות...
"אבל מה?!!",הוא שוב צעק,ואז נשם אוויר.
"את רוצה להימעך?!", אמר מתנשף תוך כדי בחינת פניי,"בעצם אולי זה יהיה שיפור",אמר והמשיך להתנשף...אני יכולה להרגיש את הנשימות שלו על הפנים שלי.
"שיט",אמרתי בקול הפעם.
"כן בזה אני מסכים איתך",הוא התגלגל לצד כך ששכב לשמאלי,החזה שלו המשיך לעלות ולרדת.
כשכבר לא רכן מעליי יכולתי סוף סוף לנשום.
הסתכלתי עליו משמאלי.
"אני מצטערת פשוט-",בלעתי את הרוק,הוא הזיע כל כך שיכולתי לראות מעבר לחולצה שלו.
היה לו שיער שחור וארוך.
"פשוט מה?",הוא אמר בקול חנוק, תוך כדי שהוא מתרומם לישיבה ומסיט את שערו כלפי מעלה.
הוא הרים את החלק הלא רטוב מזיעה של החולצה כדי לנגב את פניו המזיעות...ככה שראיתי שיש לו קוביות בבטן.
הסטתי את מבטי...אני תוהה אם הוא שם לב...כי עכשיו הוא נתן לי מבט של 'מה עשיתי לא בסדר?'.
פשוט תברחי כל מה שתגידי ישמע מגוחך.
"כלום. ביי.",קמתי במהירות והתחלתי לחזור על עקבותיי.
"הי!",התעלמתי,אולי רק ככה הוא יעזוב אותי.
"חכי!",שמעתי שהוא קם אחרי,עצרתי,זה לא פייר את צריכה לפחות להתנצל.
הסתובבתי אליו,הוא עמד עם הגב אליי,מתיישר,הוא בא להסתובב.
הבקבוק!
הבקבוק קולה עדיין היה שם והוא עמד לדרוך עליו.
"עצור!",הוא קפא במקום.
כולם עצרו והסתכלו עלינו,רצתי מהר לכיוונו.
הוא שלח בי מבט עקום כאשר התכופפתי הרמתי את הבקבוק לעברו כדי שיראה.
"כמעט מעכת לי את הבקבוק",אמרתי בחיוך נבוך.
באתי ללכת אבל הוא תפס ביד שמאל שלי.
"סליחה?!",שאל מבולבל,הוא מעך לי את היד.
אני יכולה להבין אותו...כולם מסתכלים עלינו הוא בטח ממש כועס.

למקרה שהבנתם לא נכון הבחור שהפיל אותי איתו לרצפה הוא בחור שאני מנסה להיתקל בו כמה שפחות.
הבחור שאני הכי מפחדת ממנו והבחור שכולן מדברת עליו אבל לאף אחת אין אומץ להתקרב אליו,לא כי הוא חתיך בצורה מפחידה,כי פשוט לא אכפת לו לבזות ולהשפיל כל מי שמנסה לדבר איתו...הוא מאוד...כנה.
ועכשיו הבחור הזה מחזיק בידי השמאלית ומאיים למעוך אותה.

"תקשיב אני מצטערת שהפרעתי (בלעתי רוק),אבל פשוט הבקבוק התגלגל ופחדתי שמישהו יחליק ויפצע ו..זהו...אז אתה צריך בעצם להודות לי!",למה הוא ממשיך להחזיק בי?,שיתרחק קצת.
ניסיתי להשתחרר.
"ג'וש עזוב אותה",אמר מישהו תוך כדי צחוק.
בן!,אני לא מאמינה.
הוא מתקרב לפה?
אוי אלוקים תודה!
"את בסדר מאיה?",הוא יודע איך קוראים לי?!,OMG.
"היא בסדר",אמר ג'וש ועזב את ידי...סילק את ידי יותר נכון...,"אין לבחורה לא שכל ולא דאגות".
הסתכלתי על ג'וש והנדתי את ראשי וציקצקתי בלשוני.
איזה בחור גס רוח.
ג'וש הבזיק מבט של רצח...הוא שם לב לתנועות השופטות שלי.
בן עדיין הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו בחזרה,ולא יכולתי לדבר ואין לי מושג למה אני עוצרת את הנשימה שלי.
עכשיו כשאני רואה אותו מקרוב...וואו...העיניים שלו,השיער הזהוב שלו,הפנים החלקות שלו,הזרועות האלה,הוא נראה כל כך חתיך בגופייה!-אלוקים...תודה!תודה!תודה!.

"היא לא נראית בסדר",אמר בדאגה,"אולי היא קיבלה זעזוע מוח או משהו כזה?,מה אתה חושב?",שאל את ג'וש.
"אני חושב שבשביל זה צריך מוח",אמר והצביע על הרקה שלו.
הוא הזיז את מבטו אליי ונתתי לו את המבט הכי נוקב-איזה חוצפן!.

בן עדיין מסתכל עליי,הסתכלתי עליו וחייכתי בביישנות.
הוא צעד לעברי...ו...או מיי גאד!
הוא תפס אותי בכתפיים וקירב את פניו קרוב אליי,הסתכל עליי מכל הצדדים,הוא חיפש חבלות,הוא הסיט את השיער ממצחי כדי לראות אם קיבלתי מכה בראש.
הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש...כמובן שאין לי כלום...שום נזק פיזי בכל אופן.
"אני אשאל שוב",אמר בחיוך,"מאיה. הכול טוב?",הבקבוק קולה שלי נפל מידי.
הוא אמר את השם שלי!!.
הוא התכופף להרים את הקולה.
חייכתי ופשוט הייתי מאושרת.
ג'וש נתן לי מבט מזועזע ונענע בראשו לשלילה...כאילו ידע מה עובר לי בראש.
ניסיתי להעלים את החיוך וללבוש מבט רגוע,סידרתי את השיער המתולתל שלי מהר...שיראה טוב.
בן הרים את הקולה והסתכל עליי בחיוך והושיט לי את הבקבוק.
אוי אלוקים...אני יכולה להרגיש את החץ שבלב שלי.
"אני אקח את זה אליי",אמר ג'וש וחטף את הקולה לפני שהספקתי לקחת אותה מבן.
היי!...זאת הקולה שלי!!
רגע הוא אשכרה רוצה לשתות ממנה?...אבל כל הגזים האלה...זה יתפוצץ אם הוא יפתח את זה עכשיו.
"זה מגיע לי על שהצלתי אותה",אמר מתרץ.
אעלק הצלת אותי.
הוא מתכוון לשתות מהפצצה הזאת?
ג'וש קירב את הקולה לפיו ובא לסובב את הפקק.
תשתה,תיחנק עם הקולה הזאת אמן!.
הוא פתח והבקבוק השפריץ לכל עבר.
כל הפנים שלו התרטבו...הוא באמת נחנק חחחח
עכשיו השיער שלו מטפטף מקולה.
ניסיתי להחניק את הצחוק,הוא הפנה את מבטו אליי,"זה מגיע לך".
"את רוצה למות?",ג'וש לחש בכעס...OMG...אמרתי את זה בקול?!...שיט.
הבנתי שאני צריכה לברוח ומהר.
בן צחק,אבל אותי זה לא הצחיק בכלל,הוא ירצח אותי.
"סליחה!",אמרתי במבוכה והתחלתי לצעוד לאחור.
"הי! לאן את חושבת שאת הולכת יא נזק?!",עברה לי רק מחשבה אחת באותו הרגע...RUN!.
ברחתי משם לפני שהוא הספיק לומר עוד משהו.
אמאלה הוא ירצח אותי...חשבתי תוך כדי שרצתי לכיוון רעות שצפתה בכל המתרחש ממקומה.
הסתכלתי אחורה וראיתי שהוא לא רודף אחרי...אבל עדיין רצתי למקרה שישנה את דעתו...אני לא טובה בריצה.
"מאיה את גדולה!",אמרה בחיוך מאוזן לאוזן,רעות נהנתה היא לא סבלה אותו.
"מה הוא בכלל עושה פה?",שאלתי בשקט מלאת חששות.
"לפי מה ששמעתי הוא פה כדי לנצח בהתערבות כלשהי".
"בואי נלך",תפסתי אותה ביד ויצאתי משם.
בן הסתכל על ג'וש.
נראה שהוא קצת נסער,בן חייך אליו.
"תסלח לה היא תמיד הייתה מגושמת...כנראה שגם במילים"
מישהו מהקבוצה הגיש לג'וש מגבת והוא לקח אותה בחטף וניגב את פניו ושערו.
"תוריד את החיוך הזחוח שלך"
אבל החיוך של בן נשאר זחוח.
הם התחילו לצעוד אל עבר הספסל שעליו הניחו את התיקים שלהם.
"בכל מקרה הקבוצה שלך ניצחה,אם אתה רוצה אנחנו נשמח לצרף אותך לנבחרת"
"לא תודה,תתן לי את הצמיד שלך וזהו"
בן הוציא מהתיק שלו צמיד ושם בידו של ג'וש.
"זה נראה שזו לא פעם הראשונה שאתה משחק"
"שיחקתי שהייתי בחטיבה,אבל הבנתי שזה בזבוז זמן...אתה יודע...יש דברים הרבה יותר מהנים מזה"
ג'וש הכניס את הצמיד לכיס.
"טוב איך שבא לך...למה רצית אותו בכל מקרה?".
"יש לי הרגשה שזה ימצא חן בעיני חבר שיש שלי".

"אני מבין","היה כיף לשחק איתך,תחשוב על מה שדיברתי איתך",בן פנה ללכת.
"חכה רגע!",בן נעצר ונעץ בג'וש מבט שואל.
"מי זאת הייתה?"
"מי?...זאת עם הקולה?"
"כן זאת"
"היא שכבה מתחתינו...אממ...אני לא כזה מכיר אותה,רק בפנים ובשם...היא ניראת נחמדה דווקא"
"והשם?",שאל ג'וש מסוקרן.
"מאיה"
ג'וש שתק.
"אה אני מבין",אמר לבסוף
"בכל מקרה אחלה משחק אחי,להתראות",בן נפנף לג'וש לשלום ויצא עם פרצוף מחויך.

אחרי שעות של שיכתוב...שעה אחת על הדף וכמעט 3 שעות על מחשב...סיימתי לשכתב את הפרק הראשון ב-20/8/17.
צירוף מקרים מוזר...התאריך המקורי בו הפרק נכתב ופורסם הוא:
20/8/16 בשעה 20:20:20 בדיוק.
נכון שזה ממש מגניב?!!!
בכל מקרה לדעתי עכשיו הפרק הוא פי 10 יותר יפה ממקודם.
אבל ספרו לי מה אתם חושבים!.
רות.i don't careIM ALYN71The darkאני יודע שאני לא יודע- הבלוג
The dark
21/08/2017 02:45
ממש אהבתי
sunshine
21/08/2017 04:09
תודה!...אני בדיוק עובדת על הפרק השני :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.