עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
ארכיון

האהבה הראשונה שלי

30/08/2016 20:54
Venus
שירה, אהבה, ילדות
בתור ילדה קטנה נורא האהבתי לשיר,שירה הייתה התרופה שלי.
בתור ילדה קטנה שמאמינה שיש שם מישהו למעלה ושיש מלאכים הייתי בורחת לשדה בוכה ובוכה ולבסוף שרה מבקשת מהמלאך לרדת.
כן...בתור ילדה היה לי דמיון ממש מפותח,אבל לא זכור לי שהיה לי חבר דמיוני אז כנראה שלא עד כדי כך מפותח.
הילדות שלי נגמרה בגיל 12...כל מה שבא אחרי זה הוא לא ילדות מבחינתי.
בתור ילדה הייתי נורא בודדה ונורא חברותית באותו הזמן...המשפחה הייתה האושר שלי,השכנים היו חברים שלי,וכדורגל היה המשחק האהוב עליי,להיות מוקפת בבנים היה הדבר הכי כיפי בעולם,הם לא חיפשו לשרוט את נפשך רק להיאבק איתך פיזית.
אני מניחה שהייתי טומבוי...טוב אני בת יחידה זה לא כזה מוזר.
כשהבנות בכיתה שלי שאלו אותי מה אני רוצה לעשות שאני שאני אגדל אמרתי "זמרת",והן צחקו עליי,בתור ילדה תמיד ניסיתי להעמיד פנים שלא כואב לי אז אמרתי,"שחקנית בסדרת קומדיה",והן עדיין צחקו...משום מה שהן הסתכלו עליי הן ראו מישהי מכוערת וכשאני הסתכלתי על עצמי במראה ראיתי מישהי יפה.
ביום ההוא למדתי,דברים אכזריים:
1.אם אתה לא יפה אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה
2.יש דברים שעדיף לשמור בסוד שלא יצחקו עלייך
מגיל 8 התחלתי להסתיר הכול...את הילד שאני מחבבת,את החלומות שלי,ואת הדמעות שלי.
ששאלו אותי מה אני רוצה לעשות שיקרתי,עורכת דין,פסיכולוגית,רופאה...אפילו לא לשנייה אחת בחיי לא רציתי לעשות את הדברים האלה,חשבתי על זה,אבל אף פעם לא רציתי.

כשהייתי בכיתה ב' מישהי קראה לי "מכוערת",בלי סיבה מוצדקת...היא הצטרפה רק בכיתה ב'.
בתור ילדה לא הייתי מספרת להורים כלום,אבל כשלילדה הזאת היה יום הולדת סירבתי ללכת למסיבה,וכשאמא שלי שאלה אותי למה אמרתי בפשטות "היא קראה לי מכוערת",כנראה שאימא שלי סיפרה למורה,כי זכור לי שבעקבות זה הילדה שנאה אותי יותר.
הילדה הזאת גרמה לי לרצות לברוח מכל מי שהיה סביבה,ולכן התחלתי לשחק כדורגל כי שם היא לא הייתה.
ככל שהתבגרנו כך היא נהייתה יותר מגעילה,והתחילה לעבור גם לאלימות פיזית...למזלי הייתי מהירה,אז פשוט הייתי בורחת לאיפה שהיו הבנים איתם הייתי מוגנת.

לילדה הזאת הייתה בת דודה שהייתה איתה בכיתה והיא הייתי השותפה שלה לכל דבר,לכל העלבה,ושאר הבנות זרמו אם כל מה שהיא אמרה.
פעם אחת שתיהן תפסו אותי והצמידו אותי לגדר ובעטו לי ברגליים.
שאני נזכרת בזה אני ממש רותחת,הייתי בת 10,היו לי 3 אחים בנים שרבו איתי מכות על בסיס יום יומי,הייתי יכולה לפרק לה את הצורה אבל במקום זה פשוט ברחתי.
זה לא שהיית ילדה טובה שידעה שאלימות זה לא הדרך,זה שהילדה הזאת כל כך הפחידה אותי שהיא מנעה ממני מלפגוע זה.
אז למדתי שאפשר להשתמש בפחד של האחר כדי להשתמש בו כרצונך.
באותה תקופה היו לנו שיעורי מוזיקה,המורה חשב שהילדה הזאת שרה ממש יפה,אף פעם לא הקשבתי לה אז אני לא באמת יודעת אם היא שרה יפה או לא.
אבל בתור ילדה שכל מה שיש לה זה את עצמה ואת הקול שלה שמנחם אותה יותר מכל,לשמוע את זה העציב אותי...אפילו ילדות שלא אכפת להם משירה אפילו ילדות רעות יכולות לשיר.

בכיתה ה' בשיעור מוזיקה למדתי 2 דברים:
1.שאני צריכה להקשיב ואז לשיר
2.שאני ממש אוהבת לשיר שירים עצובים

פעם אחת אחרי שהילדה הזאת הפחידה אותי שוב,התחבאתי בחדר המוזיקה ובכיתי קצת,ואחרי שבכיתי קצת התחלתי לשיר את השיר "כשהלב בוכה".
בתור ילדה שהאמינה באלוקים בכל רוחה ואהבה לשיר בכל ליבה וכל יום משהו אחר גרם לה לבכות...השיר הזה היה השיר המושלם לרפא ולשכוח את הכול.
ישבתי על הבמה  נשענתי על הקיר והתחלתי לשיר...ואז נכנסה הבת דודה שלה שגם ממנה חששתי קצת.
המשכתי לשיר לעצמי את השיר והילדה התקרב והתיישבה לצידי...זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו באמת הקשיב לי שרה...היא לא אמרה כלום וגם אני לא אמרתי כלום,אבל כיצאתי משם כבר לא שנאתי אותה וגם היא למרות שלא דיברנו על זה...מהשיר שלי היא הבינה אותי והפסיקה לשתף פעולה אם הבת דודה שלה,היא פשוט כבר לא התערבה בזה בכלל.
 
באותה שנה היה ילד שממש חיבבתי...לא הילד הראשון שחיבבתי אבל בסופו של דבר הוא הפך להיות האהבה הראשונה שלי,ואז הוא גדל והפך להיות דושבאג אבל זה כבר לא רלוונטי לסיפור.
הילד ההוא חיבב את הילדה הזאת...לא ציינתי זאת אבל הילדה הזאת הייתה הילדה הכי יפה בבית הספר...מבחוץ בכל אופן.
בכיתה ו' היא כבר לא הייתה איתנו...ומשהו מדהים קרה...מסתבר שאף אחד לא אהב אותה...וכל החברות שלה הפכו להיות חברות שלי והמורה למוזיקה שהחמיא לה על קולה שם לב עליי והתחיל ממש להתלהב ממני...והילד שאהבתי?...בסופו של דבר הוא אמר לי שהוא אוהב אותי...3 פעמים.

כמובן שבתור ילדה ביישנית לא יכולתי להודות שגם אני אוהבת אותו אבל מזל שלא כי בסופו של דבר הוא נהיה מגעיל כל כך באופי שלו.
הלוואי והוא לא היה האהבה הראשונה שלי...אם ישאלו אותי מי היה האהבה הראשונה שלי אני פשוט אגיד "השירה".

כמה שהיא גרמה לי לבכות השירה הייתה מנחמת אותי מכל דבר אחר...היא הייתה היחידה שידעה בכלל כמה כאב יש בי וכמה דמעות הזלתי...עד היום אף אחד לא יודע כמה הייתי בוכה ולאן הייתי בורחת...וכמה הייתי מאושרת להיות לבד ולשיר לעצמי.

המקומות שנהגתי לברוח אליהם בילדות נהרסו...הייתי בורחת למקומות שהייתי בטוחה ואף אחד לא היה יכול להפתיע אותי ולתפוס אותי בוכה או שרה.









Do what I wantIM AL
IM AL
10/01/2018 22:39
ממש אוהב לקרוא אותך , אם תרגיש בנח תוכלי לפנות אלי המייל שלי בפוסט שלי.
Venus
11/01/2018 18:07
תודה!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: