עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני חושבת שאני מספיקה.
שיש לי את כל מה שאני צריכה.
אני רוצה להינות ממי שאני עכשיו.
אני במסע ארוך של להכיר את עצמי כל יום מחדש.
כי כל יום אני קצת אחרת.
לא חשבתי שאני אי פעם אשתנה.
אבל החיים מפתיעים אותך.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."


[sunshinebloger97@gmail.com]
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Ms.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראליתפאולית
אחת שיודעתנופקXNogaSpace Girledyaאופיר
Israel.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובהYN71
ארכיון

בכי

24/08/2016 06:30
Venus
יומן אישי
למה אני תמיד בוכה לבד?
למה אני לא מסוגלת להגיד שכואב לי?
למה אף אחד לא מסתכל עליי?
למה רק אני מחפשת אותם אבל הם לא מחפשים אותי?
נמאס לי שמאשימים אותי בהתנהגות לא טובה...אני בסך הכול מראה של האנשים מסביבי...מנסה להראות להם את עצמם כדי שהם יוכלו לתקן את הפגמים שבהם.
בסופו של דבר אני בעצמי נדבקת במחלות שלהם...אני רוצה להתרחק אבל אני לא מסוגלת...אני רוצה להיות איתם...אבל רע לי איתם.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה?
מאז שאני זוכרת את עצמי אני בורחת מהם...בורחת למקום מבודד או חשוך שלא יראו את הדמעות.
אבל המקומות האלה נהרסו...וכבר אין לי לאן לברוח...רק להתחבא.
כל כך הרבה אנשים צילקו אותי...ואף אחד מהם לא ביקש סליחה...זה למה נשארתי מצולקת מהם.
רק מילה אחת...
אני זוכרת שהייתי בת 13 מישהי פגעה בי פיזית...וכשהיא ביקשה סליחה התחלתי לבכות...היא ביקשה שוב סליחה חשבה שהיא פגעה בי יותר...בכיתי ואמרתי לה "לא פגעת בי בכלל"...אבל היא לא האמינה לי.
מאוחר יותר שהתבגרתי קצת נזכרתי והבנתי...ברור שבכיתי אף אחד אף פעם לא ביקש ממני סליחה למרות שהם גרמו לי לבכות נהר...אז היא פגעה בי רק פיזית וביקשה סליחה גרמה לי לבכות מרוב שלא ידעתי איך להכיל את זה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: