עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים.
1997.
מזל שור.
חלום-להיות חופשייה.

"יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
sunshinebloger97@gmail.com
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברים
ילדאישLadyoftheflowersorcoאוריוןbroken wingsjust mor
נעמונתטיגר הבובהEscobar1RainAni KarmaKimutim
Just a JoeMs.deathhaunted princessשריליןשמי הוא גיאקרנפית ארץ ישראלית
פאוליתאחת שיודעתנופקXGeminiSpace Girledya
אופירIsrael.lThe darkDo what I wantɛAngelɜפיה טובה
YN71IM AL
סיפור קצר-בשמלה שחורה

כתבתי סיפור בהמשכים!
אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה ולקרוא את החלק הראשון.
מקווה שתאהבו :)

בשמלה שחורה
הבחירה של הלב
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
מרוב אהבה שותק
Never again
19/07/2019 03:53
sunshine

NEVER AGAIN


1. לכתוב שאני מתגעגעת ל-X. 

(מוזר...מרגישה שכבר כתבתי את כל זה קודם.
כאילו...עכשיו התחלתי והיה לי דה ז'וו מוזר. כאילו אני יודעת בדיוק מה הולך לקרות מחר בבוקר. אבל זה הזוי...אני מדמיינת...בכל אופן ! )

2. לעשות מחליק בלי מגן חום.

3. להרחיק ממני אנשים כי אני מפחדת.

4. לעשות משהו מבלי לחשוב לפני "האם זה מה שאני באמת רוצה?".

5. לקרוא לאמא שלי "לא שפויה" , "משוגעת" , "פסיכית" ,ו"מטומטמת".

(אני יודעת שזה לא יפה...אבל לפעמים זה קורה.
אני באמת מתכוונת להפסיק...וזה לא שזה קורה הרבה.
עצה שלי...אל תעירו ותתערבו בחיים האישיים של אחרים...אתם לא יודעים מה הם עוברים.)

6. להגיד א.א.א לידיד אם הוא לא אמר את זה קודם.

7. לתת לאנשים להוריד אותי.

8. להוריד מעצמי כדי שהאחר ירגיש יותר בנוח.

9. להסתיר שאני אוהבת.

10. להשוות את עצמי לאחרות.



נ.ב

יכול להיות שאני אוסיף עוד...בינתיים זה מספיק.
מה שברשימה הזאת זה כל מה שאני בהחלט אבל בהחלט לא מוכנה להרשות לו מקום בחיי.
דברים שאני לעולם לא מוכנה לעשות או לומר שוב.











0 תגובות
תהיה פה עכשיו
19/07/2019 02:04
sunshine
אני כותבת יותר מידי.
סימן שאני מוטרדת.

אני באמת לא מבינה.
עברו פאקינג 4 שנים.

למה זה כל כך קשה לעבור הלאה ?
למה אין שום דבר לעבור הלאה אליו ?

יש לי קטע שאני נזכרת בו בתקופות מסוימות.
כן שוב X.
אני לא יודעת למה נהייתי אובססיבית אליו שוב.
אני חושב שזה כי הוא...
הוא השאיר אצלי משהו לא הכי נעים.

אני חושבת שאולי זה שהוא עזב אותי פתאום בלי באמת להסביר לי בצורה שאני אצליח להבין...
זה עשה לי טראומה.
הייתי רואה אותו כל הזמן ואז פתאום הוא חתך ממני.
עדיין ראיתי אותו אבל הוא לא היה מדבר איתי.
ואז התחילה השנת שירות הראשונה שלי...
הייתי במקום רחוק.
מנותקת מכולם.
והייתי ממש בודדה.
ורציתי לדבר איתו.
הייתי צריכה אותו.
הייתי צריכה אותו גם לפני...
להגיד לו שקיבלתי 95 בפרויקט באומנות.
לספר לו דברים קטנים שמזכירים לי אותו.
לדבר על דברים שקרו לנו כשהיינו בכל מיני מקומות...להיזכר בחוויות.
ולא יכולתי.
לא הייתה לי גישה.

אני צריכה לפתור את הטראומה הזאת עם עצמי.
אבל אני באמת לא יודעת איך אני עושה את זה.

אני חושבת שאני צריכה לדבר על זה עם חברה...
שהיא גם חברה שלו.
שזה חתיכת סיכון.
אני פשוט רוצה שמישהו יבין אותי.
אני אנסה להימנע מזה.

באמת שלא אכפת לי ממנו יותר.
אבל לאבד אותו...ככה פתאום...בלי באמת להבין שזה נגמר...זה השאיר סימן.
הכי מעצבן...הוא חי לו 5 דקות מהבית שלי.
הייתי ממש מאושרת אם היה לי אותו.
כאילו...רק הוא זה מספיק לי.
רק חבר אחד שבאמת מבין אותי.

אבל הוא אולי לא באמת הבין אותי...
אולי הוא רק העמיד פנים.
אולי הכל היה בתוך הראש שלי.


אני באמת חשבתי שסוף סוף מצאתי בן אדם שאני יכולה להבין ומבין אותי.
באמת הגעתי בפעם הראשונה...לקשר עם בן אדם...שבאמת מכיר אותי.
ותחשבו על זה...
הוא הכיר אותי הכי טוב...ואז הוא פתאום עזב.
הוא התכחש אליי.
הוא פאקינג התעלם מקיומי.
אני לא שואלת למה...
אני מבינה למה.
אני שואלת איך...איך הוא יכל לעשות לי את זה ?
ועוד אחרי שאמרתי לו שאכפת לי ממנו.
ושאני אוהבת אותו בתור ידיד.
שוב ושוב ושוב.

אני מנסה לחשוב אם זה בגלל שאמרתי את זה...
אבל אם זה היה בגלל זה הוא היה אומר לי לא ?

הוא אמר שזה לא משהו בי...שזה משהו בו.
שאין אצלי שום בעיה.
הבעיה היא...
ששמעתי את זה רק לפני שנה.

כל כך הייתי מאושרת...הרגשתי שאני סוף סוף סוגרת מעגל.
אבל...אבל אז פתאום ראיתי אותו שוב.
פתאום הרגשתי את הקשר הזה...
הוא נשאר בדיוק כמו פעם.
אולי הוא קצת שונה.
הדינמיקה אחרת.
אבל אני איכשהו מרגיש שעמוק הפנים אכפת לו ממני.
והוא לא אמר שלא אכפת לו ממני.
אבל הוא כן עזב אותי...
האם בן אדם עוזב אנשים שאכפת לו מהם ? - לא.
אז לא אכפת לו ממני ?
איך לא אכפת לו ממני ?
מה הייתי בשבילו...
בסך הכל עוד אחת ?
הכרתי אותו תקופה ארוכה...והוא פאקינג לידי.
הוא גר שנייה ממני.
איך אפשר להישאר שפויה כשהאדם שאת הכי רוצה לספר לו והכי להתייעץ איתו...נמצא שנייה ממך...אבל אסור לך אפילו לשלוח לו הודעה?


אני יודעת שזה לא הפתרון.
אני יודעת שאם הוא לא רוצה....הוא לא רוצה.
אבל זה לא שיש לי מישהו אחר להישען עליו...
חברות שלי לא מכירות את הסיפור.
הן לא מכירות אותו.
אז אני לא יכולה לספר להן.


למה אני צריכה להתבייש שאכפת לי ?
מה לא בסדר בזה ?


חברה שלי אפילו....היא קראה לי סמרטוט.
כי שלחתי לו הודעה ארוכה שכנראה התפרשה לא טוב...כאילו אני מאוהבת בו.
והייתה לו חברה אז (אחרת).
אז היא כתבה לי "דיי להיות סמרטוט".
והייתה לנו שיחה ארוכה שפשוט...עשתה לי ממש רע.
כי היא לא הבינה אותי.
היא הבינה אותו.


אני רק רוצה מישהו אחד שיבין אותי ויגיד לי שזה בסדר...
שהוא בסדר ושגם אני בסדר ושהכל בסדר ושאני אצליח להתגבר על זה.
ושאין לי שום דבר להתבייש בו.


הוא גרם לי להרגיש כל כך הרבה דברים נמוכים.
הוא גרם לי לרדת מעצמי.
להיות פחות גאה בעצמי.
הוא פשוט לאט לאט בלי לשים לב...הביא אותי לשיגעון מוחלט.


כי כולם שאלו אותי "מה קרה בינך לבין X?. למה אתם לא מדברים יותר ?".
ולא הייתה לי תשובה !!
שלוש שנים לא הייתה לי תשובה.
לא לתת לאחרים ולא לתת לעצמי.
ואז אחרי שלוש שנים...סוף סוף קיבלתי את התשובה.


אבל הוא עדיין חסר לי.
לא הרבה יכולים להבין אותי.
והוא הבין אותי.
הוא אמר לי "אני מכיר אותך".
אחרי שכבר חתך ממני.
אחרי יותר משנה שבה הוא מנותק ממני.
הוא אמר לי "אני מכיר אותך".
אני יודע מי את.
אני מזהה אותך.
אני רואה אותך.

אני חושבת שאני עומדת לבכות...
בכי אמיתי כזה...
לא פתטי...
בכי של געגוע אמיתי.


הוא ממש גרם לי להרגיש טוב.
הוא ירד עליי ורב איתי אבל הוא היה החבר הכי טוב שלי...
ואני הייתי כלום עבורו.

איך אני אמורה לסמוך על אנשים אחרי זה ?
ואפילו אם כן...
אני לא בן אדם שמתחבר לכולם.
ואני לא בן אדם שכולם מבינים.
וגם אם מישהו מבין אותי...לא אומר שאני רוצה להיות בחברתו.

השילוב הזה של - אני מבין אותך/אני רואה אותך/אני זוכר אותך...עם העובדה שאני הרגשתי בדיוק אותו דבר.
הרגשתי בדיוק אותו דבר.
הוא הרגיש כמוני לא ?
אני הוזה.
איך הוא יכל להיות איתי באותם רגעים ולא להרגיש ככה ?
הרי זה לא עניין של להרגיש משיכה ולאהוב את איך שאני ניראת.
זה לאהוב את זה שאני חברה שלו...לאהוב את זה שאני בחיים שלו....איך הוא יכל פשוט לוותר על זה ?
על כל ההיסטוריה ?

אני חושבת שאיזשהו שלב נמאס לו לריב איתי.
באיזשהו שלב פשוט הייתי יותר מידי...
לא הייתי טובה לו.

אבל אני באמת מרגישה...שאם הוא רק ייתן לי הזדמנות שנייה...אנחנו נוכל להיות חברים טובים.
אבל למה שהוא ייתן לי ?
לא חסר לו חברים.
לא חסר לו חברות.
יש לו הכל...
הוא לא צריך אותי....


וזה מה שהכי כואב.


אני תוהה אם עדיין הייתי מרגישה ככה אם היו לי יותר חברים בחיי.
כנראה שלא.
אז אני לא באמת יכולה להאשים אותו.
גם אני הייתי מצליחה לחתוך ממנו סופית אם היו לי אנשים אחרים בחיי.
הקשר שלנו לא עד כדי כך חזק ומיוחד.
בייחוד שכבר לא דיברנו בתוך חברים כבר 4 שנים.
שנה שעברה חזרנו לדבר רגיל.
אבל הבנתי שאני צריכה לשמור מרחק.
אני צריכה לכבד את איך שהוא מרגיש.
אני לא יודעת מה הוא מרגיש אחרי 3 שנים של מרחק ממני....
אבל אני רואה את זה...הוא עדיין לא מסוגל להיות נורמלי לידי.
הוא אחר כשהוא לידי.
אולי כי אני מעצבנת אותו.
אני לא מבינה למה זה מעצבן אותו שאני לא משקיעה בעצמי....
למה מצד אחד הוא מתנהג כאילו אכפת לו ומצד שני לא עוזר לי.

אני מניחה שהוא הצד החכם בכל הסיפור הזה.
הצד  השקול.
זה שהולך עם הראש.
ויודע שכנראה...לטווח הארוך...אני והוא זה לא טוב.

הלוואי והייתי יכולה לראות את העתיד...
לדעת אם הוא שם או לא.

אני לא יודעת אם אני רוצה שהוא יהיה שם בעתיד.
אני רק יודעת שאני רוצה שהוא יהיה פה עכשיו.


נ.ב 

השעה 03:15

FUCK HIM.

אני לא יכולה לשנוא אותו ואני לא יכולה לאהוב אבל זה לא משנה איך שאני מרגישה אליו.
דיי.
זהו אני סיימתי להתגעגע למישהו שלא קיים יותר.
עברו 4 שנים.
הפסד שלו.
נכון...
אין לי ממש הרבה חברים ובטח לא מישהו כמוהו.
אבל זה לא אומר שהוא ראוי לי.
הוא לא.
כי חבר אמיתי לא היה נוטש ככה.
הוא היה עושה את זה בצורה נורמלית.
מדבר.
מבהיר.
מכבד את כל מה שהיה בנינו.
אבל הוא פשוט מחק אותי בצורה גסה.
ונכון...אני עדיין נמצאת שם בתוכו.
יש שם מקום שהוא שמור רק לי...שנפתח בכל פעם שהוא רואה אותי.
אבל הוא החליט שהוא לא אוהב את המקום הזה.
שהוא נועל אותו לצמיתות.
סבבה.
אני סיימתי...
אני אמצא לי מישהו אחר שראוי להיות חבר שלי.
חבר אמיתי.








1 תגובות
4 סיפורים
18/07/2019 18:02
sunshine
יש לי כרגע 4 סיפורים שאני רוצה להתמקד בהם.
אני באמת לא יודעת למה זה כל כך קשה.
אני לא יודעת למה אני לא יכולה פשוט לשבת ולסיים את אלה שאני צריכה לסיים.

זה באמת חשוב לי.
אני באמת רוצה פשוט לגמור עם זה.
את הסיפור הרביעי אני הכי כותבת בשבילי.
הכי בלי לחץ.

הסיפור הראשון הוא סיפור שלא ברור לי בכלל איך אני רוצה שהוא הסתיים.
אבל פשוט יש לו כל כך הרבה פוטנציאל.
הסיפור השני - סיימתי אבל אני רוצה לשכתב.
הסיפור השלישי - אני צריכה לשכתב את ההתחלה ולכתוב את הסוף שאני כבר פחות או יותר יודעת מה הוא.
רק צריכה לכתוב !!!!


קיצר...
אני מנסה לחשוב מה יכול לעזור לי להתמקד בכתיבת הסיפורים.
אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל.
כרגע הסיפור הרביעי הוא הכי מושך אותי כי אני פשוט כותבת מה שבא לי לכתוב ובאמת ממציאה בלי לדעת מה יקרה בסוף.
והבסיס שלו נכתב ממש השבוע...ככה שזה משהו שאני עדיין מזדהה איתו.
שלא כמו הסיפור הראשון שהוא כתוב לגמרי אחרת מאיך שאני כותבת עכשיו.
גם אז כתבתי טוב.
אולי אפילו בקטעים מסויימים יותר טוב מהיום.
הייתי ממש מצחיקה אז.
אז אני חושבת שהסיפור הראשון פשוט יהיה קומדיה טהורה...אולי עם קצת מסרים והתבגרות.
הסיפור השני - יהיה הרבה יותר עמוק ויתעסק יותר בדמויות ובאופי שלהן.
הסיפור השלישי יתעסק יותר בסיפור בעייתי...בבעיה שפשוט קשה לצאת ממנה ולא ברור מהי התשובה הנכונה.

והסיפור הרביעי ?
הוא פשוט אני.
הדמות היא אני.
הסצנות הן השראה של העולם שלי...
הדמויות הן אך ורק בשבילי.
הכתיבה היא אך ורק בשבילי.
אבל אני מנסה לכתוב כמו שבא לי ואז להתאים את זה גם כדי שמי שיקרא את זה יוכל להינות.

הסיפור הרביעי זה כמו לצלול עמוק עמוק עמוק....ואז  לחזור ולשחק על החוף עם שאר החברים.
אני כותבת אותו מוזר ועמוק ורק אני מבינה אותו...ואז אני הופכת אותו לסיפור כללי.
מנתקת את עצמי מהדמות.
אבל אני הבסיס שלו.
כל החיים שלי זה הבסיס שלו.
וזה מעניין אותי לדעת איך זה יסתיים.
בעיקר כי זה מדע בדיוני.



0 תגובות
להפסיק להיות פראיירית
18/07/2019 12:00
sunshine
אוקיי עשיתי את זה.
עמדתי על שלי.

שלחתי לו בהודעה את הפרטי חשבון שלי.

כי למרות שפרשתי הוא משום מה לא דיבר איתי על איך הוא מתכוון לשלם לי על השעות שעבדתי.
וזה כבר קרה לי פעם.
עבדתי יום אחד והבוס לא יצר איתי קשר על איך הוא מתכוון לשלם לי.
פשוט ויתרתי...לא יודעת...הרגשתי לא נעים.
אבל מאז הבטחתי לעצמי להפסיק להיות כזאת.
להפסיק להיות פרייארית.

אז שלחתי לו הודעה.
הפעם זה היה יותר קל כי אין שום זכותי לא להיות נחמדה אליו.
ואני במילא לא מתכוונת לקנות יותר בחנות שלו אם ככה הוא מתייחס למישהי שהוא מכיר הרבה הרבה זמן.

כיביתי את הנותנים שלי.
כשהוא יענה אני כנראה לא אראה.
וזה מעולה.


אם הוא יתקשר אני פשוט אנתק לו בפרצוף.

זכותי להיות גסת רוח כלפיי בן אדם שהוא גס רוח כלפיי.
מבחינתי...כל עוד הוא ממשיך בגישה הזאת של "את לא בסדר" אני ממש לא מתכוונת לדבר איתו יותר.
מבחינתי הוא שרוף.
לא רוצה לראות אותו,לא רוצה לשמוע אותו,רק שיתן לי את מה שמגיע לי וזהו.


לא יודעת איך הוא יגיב.
הוא ממש כעס כשפרשתי.
אבל במילא לא הייתי עובדת במשרה מלאה.
ותכלס....הוא רק חיפש לנצל אותי ולא באמת לתת לי עבודה.
בייחוד אחרי שאמרתי לו שאני כבר בטוחה שהעבודה לא מתאימה לי.
הוא יתעקש שאני אנסה חודש.
הסכמתי ואחרי יום התחרטתי.
זכותי.
זאת פאקינג זכותי.
החלטתי להפסיק להרגיש רע בגלל שאנשים אחרים לא בסדר.
אני בסדר.
אני זאת לא הבעיה.


הבעיה היא שהאנשים האלה שחושבים שאם אני לא מבקשת את המשכורת שלי הם לא צריכים לתת לי.
זו פשוט חוצפה.
הוא לא שאל אותי מה הפרטי חשבון שלי כדי לשלם לי...
הוא לא ענה לי אחרי שאמרתי לו שאני מוכנה לעבוד אם הוא יתקע בלי עובדת...
שילך לעזאזל.

בכל אופן...
זה פשוט לא בסדר שהעובד צריך לבקש את השכר שלו.
אם אני לא אומרת כלום זה לא אומר שאתה לא צריך לשלם לי.
איפה המוסר שלך ?
איך אתה יכול "לחסוך" על חשבון מישהו אחר ?
זה פשוט לא תקין.



#להפסיק_להיות_פראיירית


נ.ב

כיביתי את הפלאפון שלי.
אני לא יודעת למה אני כל כך רגישה.
אני פשוט לא אוהבת מצבים כאלה של חוסר נעימות.
אני לא אוהבת לחץ.
זה עושה לי ממש ממש רע.

אבל עכשיו אני אומרת לעצמי "למה שאני ארגיש רע ?".
באמת !
איזו סיבה יש לי להרגיש רע ולא נעים בגללו ?!
זה שהוא כועס עליי לא אומר שאני לא בסדר.
זה שמישהו מתבייש בי לא אומר שאני צריכה להתבייש.
זה שמישהו אומר עליי שאני עצלנית לא אומר שאני צריכה להסכים איתו.

מה שהוא מרגיש לא אומר כלום עליי.
מה שהוא מרגיש זה לגמרי שלו.

אם מישהו שונא אותי - זה הוא.
אם מישהו אוהב אותי - זה הוא.
אני לא אשמה באיך שאנשים מרגישים כלפיי ומתנהגים אליי.

אני חושבת שהרבה פעמים אני שוכחת את זה.
ואולי גם אתם.


אני פשוט חותכת אנשים.
אני חושבת שזה הדבר שהכי למדתי מX.
לא צריך להיות בסדר עם כלום.
אם מישהו עושה לך רע...
תגידי יפה שלום ביי.
ותחתכי אותו / תמחקי אותו מחייך.

ומבחינתי...הבן אדם הזה מחוק.

עוד סיפור שבו הייתי פראיירית.
הלוותי למישהו 100 שקל למונית כדי שהוא יבוא לראות אותי.
אחרי שהוא בא לראות אותי הוא הטריד אותי.
לא רציתי לראות אותו יותר.
הלכו ה100 שקל.

אני חושבת שהעבודה לימדה אותי להעריך יותר כסף.

אני לא רציתי את ה100 שקל כי לא רציתי יותר קשר איתו בחיים.

מה שבטוח.
אני לא מלווה כסף לאנשים שאני לא מכירה.
אם מישהו יתקשר אליי שיכור ויגיד לי אם אני להלוות לו 100 שקל כדי שהוא יבוא לראות אותי...
אני אגיד לו "אל תבוא".
לא אכפת לי שיש לך רק אשראי.
לא אכפת לי שאתה רוצה לראות אותי.
לא מבקשים מבחורה שאתה בקושי מכיר להלוות לך כסף.
זה פשוט לא תקין.
אז לא היה לי נעים לומר לא.
גם לא הייתי מוכנה לזה...פעם ראשונה שמישהו שאני לא מכירה מספיק טוב מבקש ממני הלוואה.
ואני טיפוס שאם יש אני נותנת.
וזה לא בסדר להיות ככה.
אני הפסקתי.










0 תגובות
זה בוקר טוב כי ככה החלטתי
18/07/2019 06:23
sunshine
אני לא בסדר...אבל אני הולכת להעמיד פנים שכן.
איו לי על מה להישען כרגע.
חוץ מהכתיבה.
אבל הכתיבה רק מעלה אצלי דברים כואבים.
ואני פשוט לא במצב רוח לדברים אחרים.
מזלי...שאני בן אדם כזה שמסתכל קדימה.
אני יודעת שבעוד 3 ימים בדיוק אני ארגיש הרבה יותר טוב.

אני רק צריכה לעבור את היום הזה.
מחר כבר יהיה יותר טוב.

אתם יודעים מה ?
זו לא מחשבה טובה.

מה זאת אומרת רק לעבור את היום הזה ?!
למה שהיום הזה לא היה מצויין ?!
פאק.
רק קמתי ואני כבר החלטתי שזה הולך להיות יום קשה.
שאני הולכת לגרור את עצמי בכוח לעשות דברים...

אוקיי אני מרגיש שאני צריכה תוכנית.

השעה עכשיו 05:55 AM.

יש לי את כל היום לפניי.

מה אני רוצה לעשות בו ?!

לא יודעת...

טוב צעד אחר צעד...

מה אני לא רוצה לעשות ?

1.לראות סדרות.
2.לראות סרטונים ביוטיוב.
3.להתאפק

אוקיי...
אני חושבת שזה מספיק.
כל מה שאני צריכה לעשות זה להימנע משלושת הדברים האלה.

טוב בואי נתחיל בלהתאפק.
אני רוצה את הקפה הקר שמחכה לי במקרר עכשיו.
לא אכפת לי שהוא לא קר מאוד...
טעמתי ממנו קצת ואני פשוט רוצה יותר.
לא אכפת לי שאולי אני ארצה עוד קפה במשך היום ושזה לא בריא...
אני רוצה אותו עכשיו.
אז אני קמה לקחת לי כוס.

חכו שנייה....


אוקיי זה טעים.


מה עכשיו ?
לקחתי לעצמי כוס קפה...נכנעתי להתמכרות החדשה שלי.
מה עכשיו ?

אני מניחה שאני פשוט אהנה מהשיר ששמתי ברקע ואשתה את הכוס קפה שלי עד שאני ארגיש צורך לכתוב עוד משהו או להפסיק לכתוב.


טוב...
הצלחתי להרים את עצמי.
אתם לא רוצים לדעת כמה פתטית הייתי עד לפני חצי שעה.

בוקר טוב.
בוקר של לתת לעצמך לשקוע ואז להרים את עצמך כי - זה הדבר הכי טוב שיש.
זה בוקר טוב...
לא כי קמתי על הצד הטוב של המיטה.
ההפך.
קמתי הכי למטה שיש.
אבל החלטתי שזו לא תהיה ההתחלה של היום שלי.
זה בוקר טוב כי אני רוצה שהוא יהיה טוב.
כי אני הופכת אותו לטוב בכך שאני זורקת את כל מה שרע ומפריע לי...ומכניסה את מה שאני אוהבת.
זה בוקר טוב כי ככה החלטתי.



נ.ב

חיפשתי תמונה רגילה של כוס קפה אבל מצאתי את זאת וזה בול מה שאני מרגישה עכשיו.









נ.ב שני

עכשיו בדיוק 09:30 AM.
אני מרגישה זווועהה.
בדקתי על קפאין והחרא הזה ממכר.
למרות שהפחתתי בכמה קפה אני שמה...אני עדיין מרגישה ממש לא טוב אחרי.
אני חושבת שזה כי הקיבה שלי יותר רגישה בבוקר וזה כי אני לא שותה קפה נקי אלא עם חלב.
וזה פשוט ניגוד שכנראה לא טוב.
מה גם שאין שום אוכל מוצק בקיבה שלי לפני...
ככה שאני לא יודעת אבל אני חושבת שזה פשוט לי אישית - לא טוב - לשתות קפה עם חלב על בטן ריקה.

מרגישה צורך לומר שקפאין זה ממכר.
אני מתכוונת להפסיק לשתות את זה.
כי לי זה לא עושה טוב בכלל.
אבל כן...כששתיתי את זה הרגשתי מעולה.
ואני לא חותכת את זה כי זה עושה לי רע... כי אני כן יכולה לבדוק מה עליי לעשות כדי לשתות ולא לסבול אחרי זה.
אני חותכת כי זה ממכר נקודה.

מוסיפה קישור לויקפדיה:






4 תגובות
פוסט מוזר ב05:53 בצהריים
17/07/2019 17:53
sunshine
זהו פוסט שאני כותבת רק כי אין לי שום דבר אחר שיש לי כוח לעשות.
אני עייפה.
וקצת מזיעה כי חם לי.
אבל פתחתי את הדלת והמזגן נכנס.
אני יכולה ללכת לישון.
אבל השעה עכשיו היא 05:33 PM.
וזה פשוט מוקדם מידי.
אני צריכה לסחוב לפחות עד 8 בערב.

היום יום רביעי.
מחר יום חמישי.
הימים עוברים...והשנים רצות.

מה אני עושה עם החיים שלי?
באמת...
למה אני כל כך נכשלת בדברים שבאמת חשובים ?
אין לי חברים...לא קרובים בכל אופן.
אין לי אנרגיה.
המשפחה שלי לא משהו.
והכי גרוע...אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב שלילי.


חצי הכוס מלאה ?
פאק חצי הכוס מלאה.
אני לא רוצה חצי כוס מלאה.
אני רוצה פאקינג בקבוק של 2 ליטר.
ואני אפילו מוכנה להתפשר על ליטר וחצי כמו כל בן אדם רגיל.
אבל חצי כוס ?
זה פשוט מעט מידי...


מה דפוק אצלי שאף אחד לא שומר איתי על קשר ?
אולי אני מרחיקה אותם...
אבל למה הם לא מתאמצים יותר.
נכון...יש לי חומה קטנה.
אבל היא באמת קטנה !!!
אתה רק צריך לרצות - ובום אתה בפנים.

אולי אני לא מעניינת מספיק מבחוץ.
אולי אני ניראת יותר מידי שלילית.
אולי אני לא מחייכת מספיק.
אולי אני לא נעימה מספיק.

אבל פאק.
מישהי אמרה לי לא לדבר רע על עצמי.
לא להוריד מעצמי...
אבל אני לא מורידה מעצמי.
אני פשוט מנסה להבין.

למה אני לבד ?
בטח יש לזה סיבה לא ?
בטוח שאני אשמה בזה לא ?

הרי איזה עוד הסבר יש !?

טוב החלפתי שיר.
השיר הקודם ליטרלי נקרא "אני אנטי הכל" - רק באנגלית כמובן.

אין לי כוח לכתוב באנגלית עכשיו.

אני מפורקת.
עייפה.
פיזית ונפשית.


אני לא יכולה להמשיך ככה.
אני באמת לא יכולה להמשיך להטעין את עצמי...
אני צריכה עזרה.
אני צריכה משהו אחר שיתן לי אנרגיה.

כמובן...אני יכולה לעשות ספורט ואולי זה יעזור.
אבל לא בא לי.
לא בא לי שספורט יהיה הדבר היחיד ששומר על המצב רוח שלי.
אני כמובן לא מוותרת על ספורט.
אני פשוט מחכה שהשעון שלי יסתדר.
אני עושה ספורט רק בערב.
ועכשיו כשאני הולכת לישון מוקדם...זה פשוט יוצא שאני לא עושה.
חוץ מזה שאני גם לא אוכלת הרבה בימים האחרונים ככה שזה בסדר לוותר על הספורט.

נמאס לי לבקש.
בייחוד כשאני לא ממש יודעת מה אני מבקשת.
חברים אמיתיים.
לא יותר מזה.
כאלה שירצו להיפגש איתי כל הזמן.
שלא יתנו לי להיות לבד יותר מידי.
שידחפו אותי להינות מהחיים.

כמובן...
אני יכולה לדחוף את עצמי.
אבל זה לא כיף כשאתה לבד.

להיווותתת לבדדדד זההה ללאאאא כיףףףףף


למה לעזאזל רציתי את זה בעבר.
אני לא מבינה.


כמובן שכשהיה לי עבודה...סליחה הייתה לי עבודה....אין לי כוח אפילו למחוק ולתקן.
רק לכתוב.
אז קיצר...
כשהייתה לי עבודה לא ממש רציתי להיפגש עם אף אחד.
הייתה לי אנרגיה רק לעבודה.
היה לי זמן רק לעבודה.
כל שאר הזמן נתתי לעצמי.
אבל עכשיו כשיש לי את כללללל הזמןןןן לעצמי....
זה פשוט יותר מידי.

אני לא יכולה לכתוב כל היום.
אני חייבת שינויים.
אבל קטע...
אין אף אחד בחיים שלי שאני אשכרה רוצה לצאת איתו לאנשהו.
פשוט אין.
כמובן שיש לי 2 חברות...
אבל איתן זה מסובך.
אנחנו יותר מדברות בווצאפ.
הן לא גרות איפה שאני גרה.

אני רוצה חבר/חברה שגרים 5 דקות הליכה ממני.
והכי חרא...X גר פחות מ5 דקות הליכה ממני.
הוא גר בשכונה שלי ואני פשוט....אוכלת את עצמי.
כי אני צריכה אותו.
בתור חבר טוב.
בתור מישהו שיעסיק אותי ויספר לי מה הוא עשה היום.
אבל X לא צריך אותי.
אם יש לי משאלה אחת שאני רוצה כרגע....
זה שX יצטרך אותי כמו שאני צריכה אותו.
שאני אהיה מיוחדת עבורו כמו שהוא מיוחד עבורי.

כל כך מיוחד שהתחלתי לכתוב פאקינג סיפור עליו.
זה סיפור הזוי.
לא בטוחה שמישהו אי פעם יקרא אותו.
הדמיון שלי ממש משתגע שם.
וX הוא לא ממש X.

הבית הוא הבית של X.
הסיפור מבוסס על הסיפור שלי ושל X.
אבל בסיפור הדמות הראשית...לא דומה בכלל לX.
הוא רק סמל לX.


אני לא אספר לכם על מה הסיפור כי הוא באמת הזוי ולא הגיוני כרגע.
אני רק אגיד שהוא מדע בדיוני ושעושה לי טוב לכתוב אותו.

אני כל כך תשושה...
וזה רק 05:52.

זה מתחיל להרגיש מוגזם כמה שאני עייפה.
וחם לי.

טוב אני מוותרת.
ביי.











0 תגובות
שאר בנות ה22
16/07/2019 19:07
sunshine
תראו.
אני בת 22.
ועכשיו חודש יולי ואני לגמרי אבל לגמרי...מובטלת.
אז הייתה לי נפילה קטנה.
התחלתי לחשוב על לימודים.
אבל לא...זה לא באמת מושך אותי.
גם ללמוד מה שאני אוהבת...לא באמת מושך אותי.
וזה פשוט...חבל לי על הזמן.

אז כמובן שאני יכולה לחפש עבודה חדשה...
אבל איזו עבודה באמת תקדם אותי ותעזור לי להגיע לאיפה שמתאים לי ?

אני ממש לא יודעת איפה אני הולכת להיות בעוד חצי שנה.
ואולי זה כל הכיף.
בינתיים יש לי מספיק כסף ובקושי הוצאות.
ככה שאני בכיף...יכולה להרשות לעצמי לקחת את הזמן.

לפעמים אפילו לי יש את המחשבה הזאת שאולי אני "לא מספיק" כמו שאני.
אבל עכשיו אני מנפנפת את זה.
אני יודעת מה אני עושה.
הכל הבל הבלים.
רישיון,לימודים,עבודה...
את כל האלה אתה עושה כי הם משרתים איזושהי מטרה אישית עבורך.
לי אין שום דבר שאני רוצה מהדברים האלה.

אם לעבוד - אז בעבודה שאני אוהבת ושתשתלב עם חיי.
אם ללמוד - אז רק מה שאני אוהבת ומעניין אותי.
אם לעשות רישיון - אז רק אם אני באמת זקוקה לו.


אני אומנם בת 22.
אבל בהשוואה לכל שאר בנות ה22 אני בהחלט בפיגור.

אבל מישהו אמר לי לא להשות את עצמי לאנשים אחרים.
הם - הם ואת -את.
אין פה מקום להשוואה.
כי הם לא את ואת לא הם.


3 תגובות
תמיד להיות בתנועה
16/07/2019 05:10
sunshine
אני מרגישה שאני צריכה רגע.
רגע אחד לכתוב את איך שאני מרגישה כרגע.

אני לא משהו...זאת האמת.
אני גם לא בדיכאון או בלחץ.
אני פשוט לא מרגישה כל כך טוב כמו הרגשתי לפני שבוע.

כרגיל...
אני מאשימה בזה את הבריאות.
אני בדיוק בסוף של המחזור.
הפעם הוא היה חלש באופן מאוד מפתיע.
אומנם הוא נמשך כרגיל 5 ימים...אבל הוא לא היה חזק כמו שבדרך כלל.
אני לא יודעת אם זה מוזר לכתוב על זה.
אני פשוט כותבת.

עכשיו בדרך כלל כשהמחזור שלי משתנה ואני "מאבדת" פחות דם...זה הסימן שחסר לי ברזל.
אז אני כנראה צריכה לקנות כדור ברזל שוב...
לא בטוחה מתי בפעם האחרונה לקחתי אותם...אולי לפני 4 חודשים.
וגם כשלקחתי אותם לא סיימתי את כל החבילה ואת מה שנשאר נתתי לאבא שלי.

קיצר...אני צריכה לקחת ברזל כל יום במשך חודש רצוף.
אני עושה את זה כי אני יודעת בירור שאני קצת אנמית.
ושבכללי לבחורות בין הגילאים 20-30 חסר ברזל בגוף.
ואני לא אוכלת מספיק דברים עם ברזל.

מה שכן התחלתי לקחת אותם רק אחרי שעשיתי בדיקת דם שבה הרופאה אמרה לי שחסר לי ברזל ושאני צריכה לקחת כדורים ללא מרשם ולחזור לעשות שוב בדיקת דם כשאני אסיים אותם.
לא חזרתי.
אבל זה בסדר.
אני כבר יודעת מאיפה העייפות והחוסר בחמצן באים.
באמת שאין לי כוח ללכת לקופת חולים שנמצאת די רחוק מהבית שלי.
ובאמת שאין לי כוח שידקרו אותי שוב.
זה כל כך כואב ויש לי ורידים מסובכים.

עוד סיבה שאולי אין לי אנרגיה זה כי אני לא עשית ספורט כבר חמישה ימים.
שוב...זה בעקבות המחזור.
ככה זה אצלנו הנשים.
עד שאת נכנסת למצב של איזון -בום- מחזור שמשנה לך את ההרגלים.

אבל לא נורא.
מחר רשמית אני כבר לא במחזור ואני אחזור לעשות ספורט אחרי שאני אקנה את הכדורי ברזל.
כי זה נורא מסוכן לעשות ספורט כשהגוף חלש.

אני בטוחה שיש עוד סיבות למצב הלא משהו שלא.
אבל זה בסדר.
ברור לי שזה זמני.
בעיקר כשבנות דודות שלי מגיעות לישראל ואני אראה אותם בשבת - הלוואי !
כי יכול להיות שאמא שלי תחליט לא ללכת לסבתא בשבת.
זה לא הגיוני שלא...אבל זה יכול לקרות.

בכל אופן...
עוד משהו.
אני ראיתי סרטון של מישהי שהיא מכורה לקפה ולקפאין...
והיא ניסתה להפסיק ומסתבר שיש תופעות לוואי ממש לא נעימות למי שמכור לקפאין ומנסה להפסיק...
כרגון כאבי ראש ובחילות וכ'ו.

אני רק התחלתי לשתות קפה וגם זה רק פעם ביום...
אבל אחרי שראיתי את זה אני נזהרת.
לא בא לי לדפוק לעצמי את המערכת ולהתמכר למשהו שבסופו של דבר יגרום לי לסבול.


אז ככה שכבר הכנתי לי קפה קר והוא מחכה לי במקרר...אבל אני לא אשתה אותו עד שאני אתעורר לגמרי - בלי קפאין בגוף.

כל הנושא הזה של קפאין והתמכרות לקפאין ולהתחיל בכלל לשתות קפה ואיך שזה משפיע על הגוף והשינה מאוד חדש לי.
ככה שאני לא ממש יודעת את כל העובדות ועד מה זה בטוח לשתות קפה ומהן התופעות לוואי.
מה שבטוח...אני לא ממהרת להפוך את זה לשגרת חיי.
אני ממש חייבת לקרוא על זה קצת ולדעת איזו כמות היא לא מזיקה לי אישית.

בכל אופן.
אני חושבת שהוצאתי את מה שאני מרגישה.
אני לא משהו.
אני כרגע במצב נפשי מאוד סטטי.

אין שום דבר שלוקח ממני אנרגיה ואין שום דבר שנותן לי אנרגיה.

בכל אופן כמו שכתבתי כבר מתישהו...אנרגיה זה משהו שיוצרים.
ככה שעד שאני לא אחזור לעשות ספורט ולקחת ברזל...אני כנראה אשאר בחוסר אנרגיה.

אם אתן מרגישות שחסר לכן אוויר או שאתן פשוט עייפות כל הזמן - לכו תעשו בדיקות דם.
יכול להיות שחסר לכן ברזל.
יכול להיות שהמוגלובין שלכן נמוך (וזה כבר מסוכן).

זה לא כזה קשה לדעת אם חסר לכן ברזל פשוט תחפשו מהן התסמינים של חוסר בברזל.

אם אתם מרגישים חסרי אנרגיה.
תנוחו קצת...תוודאו שלא כואב לכם שום דבר...תתחברו לגוף...ואז פשוט תעשו פעילות כלשהי.
החל מלצאת לעם חברים,לצאת לשופינג,לעשות סיבוב עם הכלבה...תמיד להיות בתנועה.
זה המסר של הפוסט.

כי אני חושבת שדיכאון זה כל כך הרבה בריאות וחוסר בתנועה ובויטמינים...
אני פשוט חייבת לשתף את זה מהצד שלי.

תקשיבו לגוף שלכם תמיד.
תרגישו מה עושה לכם רע ומה עושה לכם טוב.
אם אתם חוזרים מאימון ואתם מרגישים סמרטוט...יכול להיות שהגזמתם או שלא אכלתם מספיק טוב.

ממליצה לכולם תמיד לחקור ולחפש סיבות - ל"למה אני מרגיש ככה ?" - כשהם בדיכאון.

לרוב אם אין סיבה ספציפית והגיונית...זה פשוט בריאות.
וכדאי לקחת את זה ברצינות.

אם תנסו להיזכר מתי הייתם באמת מאושרים ואיזו תקופה הייתה באמת טובה.
אתם תגלו שהייתם בתנועה ויצאתם יותר או שעסקתם בסוג של ספורט מסויים.

אם אתם בתנועה ועדיין רע לכם וקשה לכם.
אתם כנראה לא ישנים מספיק. 
אז אל תבואו אליי בטענות.
תלמדו לדאוג לעצמכם.
אני למדתי...








0 תגובות
פשוט קסום
16/07/2019 02:29
sunshine
התחלתי לעבוד על סיפור חדש.
סיפור בהמשכים.
אני לא ממש יודעת לאן זה הולך.
אני רק יודעת שזה כיף לי לכתוב אותו.
ושכל הרקע לסיפור הזה מבוסס על החיים האמיתיים שלי.
ושזו פעם ראשונה שאני כותבת סיפור שהוא מדע בדיוני.

אני כותבת בשביל הכיף.
הוא לא יפורסם פה.
החלטתי שמהיום אני לא מפרסמת יותר סיפורים באינטרנט.

אני לא שמה לב כשאני כותבת...
הזמן פשוט עובר.

הרגשתי צורך לבטא פה את התחושה הזאת...
שאת עמוק בתוך סיפור.
ואז את מרימה את הפלאפון ורואה שחלפה לה שעה.
זה פשוט קסום.
כתיבה זה קסום.



0 תגובות
געגוע ריק
15/07/2019 01:40
sunshine
אוקיי אז קמתי ב11...
לפני שעתיים.

זה בסדר.
זה לא שיש לי עבודה מחר.
הרי אמרתי לו שאני לא מתכוונת לבוא יותר.
שזה פשוט לא מתאים לי כרגע.

אני כל כך שמחה שעשיתי את זה.
כי אפילו בלי העבודה הזאת משהו מכביד עליי.

אולי זה כי לא עשיתי ספורט כבר ימים...אולי 4.
אז אני קצת פחות אנרגטית.
אתם אולי לא יודעים את זה אבל אני אגיד לכם עכשיו בכל מקרה - כשאתם פועלים וזזים אתם בעצם יוצרים לעצמכם אנרגיה.
כלומר אם אתם לא זזים...אין פלא שאין לכם אנרגיה.

אני מתכננת אחרי שאני אסיים לכתוב את מה שאני לא אכתוב פה לנסות להכין לי קפה קר.
בחיים לא ניסיתי אז יכול להיות שזה לא יצא טעים.
בכל אופן.
אני ממש חייבת קפה קר עכשיו.

לא יודעת למה אני לא אוהבת משקאות חמים
גם תה אני שותה רק כשאני מצוננת.

קיצר.
אין לי אנרגיה.
אבל סידרתי אתמול את החדר.
נשאר לי עוד הרבה עבודה מבחינת הארון בגדים.
הארון שלי אף פעם לא מסודר.
השנה במצטבר הוא היה מסודר אולי חודש.
כל שאר הימים מבולגן.
אני פשוט לא רואה צורך בלקפל בגדים.
זו נראת לי פעולה שלא שווה את ההשקעה.


אני לא ממש הולכת לעשות הרבה דברים היום.
לנסות להחזיר לעצמי אנרגיה...
לנסות לעשות משהו שאני אוהבת.
אין לי כוח לקרוא.
אין לי כוח לכתוב ברצינות.
לא יודעת למה...
אני מרגישה מרוקנת.

אבל זו רק תקופה.
ואפילו תקופה קצרה.
זה התחיל ביום שישי בערב שכל כך רציתי לקרוא משהו מעניין...ופשוט לא התחשק לי לקרוא כלום.
כאילו רציתי ולא רציתי לשבת ולקרוא.
וזה היה לי קשה.
ומצאתי את עצמי פשוט מוותרת והולכת לישון.

אין לי אפילו כוח למחוק את הימים מלוח השנה שלי.
חמישי,שישי,שבת ועכשיו יום ראשון...אלו ימים שאני צריכה למחוק.
תמיד שאני רואה שעברו כבר כמה ימים בלי שעשיתי איקס אדום על הימים...אני מבינה שאני כנראה מאוד מעופפת או עסוקה.
אבל עכשיו אני פשוט עייפה מידי.

אני כל כך שמחה שאני לא צריכה לעשות משהו בימים האלה.
שאני יכולה לקום מתי שבא לי בלי לדפוק חשבון.
אני לא מבינה למה אני חוזרת על זה שוב ושוב.

הוא חסר לי.
הוא פאקינג תמיד חסר לי.
ואני בכלל לא מכירה אותו יותר.
כאילו חלאס.
עברו שנים.

אולי זה כי הסתכלתי על תמונות ישנות וראיתי תמונה שלי ושלו...הסתכלתי עליו והלב שלי כמעט החסיר פעימה.
הוא נראה כל כך חמוד.
זה הזכיר לי את האהבה הראשונה שלי.
התמונות מהימים שבהם אהבתי בפעם הראשונה ילד נראו לי כל כך שונות מהתמונות האחרונות שלו.
ואז הבנתי...שהבן אדם השתנה ושהוא כבר לא זה שאני אוהבת.
אותו דבר הבן אדם הזה.
שהוא אפילו לא האהבה השנייה שלי.
הוא סתם מישהו שהיה אכפת לי ממנו.
אבל הבן אדם הזה לא קיים יותר.
הוא נשאר בתמונה.


הסתכלתי בעוד סרטון של קריאה בקלפים והבחורה אמרה לעשות סדר השבוע.
שזו הזדמנות מצויינת כי יש איזה משהו עם הירח ב-גדי ביום שלישי.
וגדי זה מזל מאורגן ומסודר.
היא גם אמרה לחשוב איזו התמכרות לא בריאה שעושה לנו טוב עוצרת אותנו מלהפוך לגרסה טובה יותר של עצמנו.

בהתחלה לא עלה לי כלום.
קולה אני כבר לא שותה.
וגיליתי שאני קצת אלרגית לספרייט אחרי ששלושה חודשים היה לי יובש תמידי בשפתיים ולא הבנתי מאיפה הוא צץ פתאום.
והקפה הקר שהתחלתי לשתות עוד לא הפך להתמכרות.
גם גלידה אני לא אוכלת כמו פעם.

ואז עלה לי שאולי אני רואה יותר מידי סדרות.
ושאני לא רואה את זה כי זה כיפי...
אני רואה את זה כי אני מרגישה ריקה.
וכי אני מתגעגעת אליו ואני לא מצליחה להפסיק.
זה לא היה ככה הרבה זמן...
זה הפך ללא כיפי רק בימים האחרונים.

קיצר...
אני אנסה לראות פחות סדרות.
ופחות לברוח לשינה.
לעשות יותר דברים שאשכרה מקדמים אותי לאנשהו.
אפילו אם זה לאט לאט.
כל יום שבו אני מתקדמת זה יום שהוא שווה את זה.


נראה לי שמספיק לי לעכשיו לא ?
אולי כשאני אשתה את הקפה הקר ואולי הדוחה שאני אכין אני ארגיש צורך לכתוב על עוד דברים.
אבל כרגע זה מספיק.

איך אני אקרא לפוסט הזה ?
בדרך כלל אני מוצאת את המילים בשורות האחרונות.
אבל הפעם אין לי אותן פה.
ואז אני הולכת לנושא הראשי...
אבל מהו הנושא הראשי ?
געגוע ? הפסקה ? עייפות ? התמכרות ?
אין פה רק דבר אחד.
אז אולי אני צריכה לחשוב על איך אני מרגישה כרגע ?

עצרתי לשנייה וחשבתי...
אבל לא ברור לי איך אני בדיוק מרגישה כרגע.
אולי ריקה ?
ואולי בגלל שאני ריקה אני מתגעגעת ?

אולי אני אקרא לפוסט "געגוע ריק" ?
אבל מה זה בכלל אומר ?
געגוע חסר טעם ?
געגוע חסר משמעות ?
אני מניחה שכן.
געגוע חסר טעם,חסר משמעות,חסר רגש...פשוט געגוע ריק.


נ.ב
הכנתי קפה קר...הטעם שלו בינתיים בסדר אבל אני מחכה שהוא יתקרר עוד קצת במקרר לפני שאני אשפוט אותו.











1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 52 53 הבא »
חיפוש
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.