עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בלוג סיפורים ורגעים קטנים
חברים
HadasuedyaאופירIsrael.lThe darkDo what I want
ɛAngelɜפיה טובהYN71רות.IM AL
קצת על עצמי
•  גיל:20
•  צבע אהוב:אדום
•  מאכל אהוב:סושי
•  צמחונית שאוכלת דגים
•  חלום:להיות אדם חופשי באמת
•  מעריכה:כנות
•  מתעבת:ניצול
•  מנסה לא להגיד
•  פחד:כל יצור עם נוצות
•  חשוב:לא יודעת לשחות
•  לא משקרת בלי סיבה
•  לא אוהבת שמתקשרים אליה
•  מרדנית
•  דעתנית
•  חופרת
•  מסתדרת רק עם אנשים טובים
מרוב אהבה שותק
ציטוט אהוב

"עם חופש,ספרים,פרחים והירח,מי לא יכול להיות שמח?"- אוסקר ווילד
WEBTOON-I LOVE YOO

קומיקס אינטרנט שאני מאוד אוהבת.
הזיה
20/11/2017 15:31
sunshine
חיים, מוות, חלומות, ריפוי, אהבה, חברות
טוב...הפוסט הבא הוא פוסט הזוי לגמרי...אני בן אדם הזוי לגמרי למי שעדיין לא הבין.
טוב אני יכולה להבין...אני מטעה.
אוקי בוא נתחיל מזה שיום אחד קמתי בבוקר והרגשתי שמישהו מת.
כבר הזוי כן אני יודעת.
אבל ממש הרגשתי את זה...אז בעבודה נכנסתי לחדר איפה שהחברות שלי ואמרתי בהכרזה..."מישהו מת היום.".
והן כזה..."איפה בוקר טוב?"...ואז מישהי אמרה שאכן מישהו נפטר היום לפנות בוקר...אבא של מישהו שהיא מכירה...ואז חברה שלה אמרה "בגלל זה את ככה לא הבנתי למה"...קיצר צדקתי.

אבל זה מקרה שאכן אפשר לומר שזה צירוף מקרים.

בואו נעבור למקרה השני...חברה שלי חולה...כבר כמה זמן...והיא עשתה ניתוח...והיא הייתה צריכה לעשות עוד ניתוח כי הרופא לא סיים את העבודה.
היא נורא פחדה כי זה דבר נוראי לעבור...ואני בן אדם נורא חיובי...דברים רעים לא קורים לי...ולכן פשוט ידעתי שהכול יהיה בסדר ולא דאגתי...אוקי קצת דאגתי...אבל בעיקר כי ראיתי שקשה לה...דאגתי לה לא לבריאות שלה.

היום חלמתי חלום מוזר...בהתחלה ראיתי מזרקה נורא גדולה ויפה(הסתכלתי על תמונות של מזרקות כמה שעות לפני השינה וזה כנראה חלחל לתת מודע...אה...וידעתי שזה יקרה לי...ידעתי שאני אחלום על זה בלילה)...אבל בואו נעבור לחלק העיקרי...הסתכלתי על המזרקה ואז פתאום כאילו התמונה גדלה...כאילו הייתי בזום על המזרקה ואז פתאום ראיתי את מה שהיה מסביב...היו קברים מסביב...ובין הקברים היו בריכות....וזה היה כאילו הבית קברות היה שקוע..ואני הסתכלתי מלעלה...והייתה שיירה של אנשים שירדה לבקר בקבר מסויים ואני הייתי כנראה גם בדרך לרדת לשם.

ואז חלמתי את החלום השני...כן אצלי פתאום קופצים חלומות...יש להגיד שחלמתי יותר מ4 חלומות שונים באותה שינה...חלמתי שיש קבר במקביל למיטה שלי...ואני מסתכלת על המצבה ואני רואה עליה דמות...ראיתי רק את מה שהוא לבש...חולצה כתומה מזעזעת קצרה ומכנסיים כחולים...לבוש קיצי...אבל הוא היה בזוית כזאת שלא יכולתי לראות את פניו...לא יודעת למה...אבל דחפתי את המכסה..שזז די בקלות...וראיתי גבר בסביבות גיל ה40-50 עם הלבוש שכבר אמרתי...עם משקפיים ללא מסגרת...וקרחת בחלק הקדמי של הראש...הוא שכב על הצד...כמו עובר...ואני התחרפנתי לגמרי מזה שמישהו מת ישן לידי...קיצר...חלום מזוויע אבל משום מה לא התעוררתי ממנו.
אבל בראש לי שיננתי את המילה "גופה"...כדי שאני אזכור לבדוק מה זה אומר שרואים גופה בחלום.

אז אחרי כמה שעות קמתי...ובדקתי...לחלום השני לא מצאתי פירוש רע...הכול היה חיובי...אבל לא מצאתי באמת פירוש ספציפי שמתאים למה שהיה בחלום.

לחלום הראשון לעומת זאת..."ביקור בבית קברות"...אילו המילים הכי קרובות לתאר את החלום...היה כתוב..."צפויות חדשות טובות: חברך שהיה חולה הולך ומחלים. כמו כן זהו רמז להתקדמות באפיקים מסוימים".
כמו שאמרתי בהתחלה חברה שלי חולה כבר זמן...וידעתי שאמרו להיות לה ניתוח בקרוב.
מה שלא ידעתי...זה שזה היה היום.
שלחתי בקבוצה של החברות שלי את ההודעה...ואז חברה אחרת אמרה שהחברה שחולה בניתוח והיא תקרא את מה שכתבתי אחר כך.
ואז סיפרתי לה את החלומות שלי...ואת הפירוש...וידעתי שזה אומר שהיא תחלים ותצא מזה בשלום.
מה שלא ידעתי ואף אחד אחר לא ידע...זה שהיא בתהליך החלמה...הרופאים רצו לעשות משהו והם גילו שהגוף שלה כבר עשה בשבילם את העבודה...אז הם בעצם לא עשו כלום...כי לא היה צרוך.
חברה שלי באמת החלימה...וכל זה ביום אחד.

האם רק בעיני זה הזוי?


0 תגובות
דיסק של מחשבות 2
15/11/2017 07:03
sunshine
החיים, קושי, שינוי, התבגרות, הפתעות
"הכל אפשרי אם רק רוצים".
אך איזה משפט מעורר השראה...פעם האמנתי בו באמונה שלמה...עכשיו אני ממש מפקפקת בו...אבל זה הקטע באמונה...אין לנו ממש שליטה עליה.
אז למרות שהמוח שלי אומר שיש דברים שאיני מסוגלת לעשות...יש בי אמונה שאני מסוגלת לעשות הכל אם אני רק באמת ארצה.
אני חושבת שזו הבעיה המרכזית שלי בחיים...יש מעט דברים שאני באמת רוצה לעשות.
קוראים לזה תשוקה...אם אתה באמת רוצה לעשות משהו...ויש לך תשוקה אליו...ורצון חזק להצליח...אז למה שלא תצליח?.
אני לא מדברת על דברים שהם באמת בלתי אפשריים כמו לקרוא מחשבות(אני לפעמים מוצאת את עצמי חושבת שאולי יש מישהו מהאנשים שסביבי שיודע בדיוק על מה אני חושבת...פרנויה).
אני מדברת על דברים שהם פשוט כל כך קשים...שהם ניראים בלתי אפשריים.

יש אינסוף דברים שהיינו רוצים לעשות שהם כרגע בלתי אפשריים לנו.
תחשבו על זה...אם היה בא לכם עכשיו לנגן בגיטרה...ואתם לא יודעים...אז כרגע לנגן שיר מסויים...זה בלתי אפשרי.
איו לנו את הידע ואת הניסיון.
אבל יש דבר שנקרא יכולת...אני יכולה לנגן בגיטרה...אם אני אשקיע ובאמת ארגיש שזו התשוקה שלי...אני אוכל לנגן בגיטרה.
אם אני רוצה אני יכולה.
נשמע כמו משפט של מכורים.

הייתי בהחלקה על הקרח...אוי כמה שזה נראה כיף...וכמה שזה יפה...אבל אני לא יודעת...נפלתי כל הזמן...וחברות שלי נתנו לי ידיים כדי שאני לא אפול...ועדיין נפלתי.
ואתם יודעים מה...כמה שזה יפה...ונראה כיף...זה ממש לא כיף כשאתה לא יודע להחליק בלי ליפול...כשאתה מפחד.
אמרתי להן..."דיי אני לא רוצה...ניסיתי...זה לא בשבילי...אני לא נהנית מזה".
גם חשבתי עליהן...רציתי שהן יחליקו בלי לדאוג לי.
אז יצאתי והסתכלתי עליהן...ומזה נהניתי...וקצת הייתי מאוכזבת שזה כל כך קשה לי...ונכון זו הייתה בסך הכל הפעם השנייה שלי...אבל זה לא היה לי כיף...כאילו היה לי כיף...גם כשלא הצלחתי...אבל אני לא נהנתי מזה שידעתי שאני לא טובה בזה...ובהתחלה פחדתי ממש ליפול...ואז נפלתי...ושוב ושוב ושוב...וכבר לא פחדתי ליפול...פשוט הבנתי שזה לא כיף לי...שזה לא זורם לי.
אז מצאתי את עצמי מסתכלת על כל מי שהיה שם...ממבוגר ועד לילדים קטנים...להם זה היה כיף...הם היו שקועים...רקדו...הרימו את הרגליים...והיו כאלה שפשוט החליקו במהירות מטורפת ובאלגנטיות...וגם כזה היה נראה כאילו שהם עלולים להתנגש בזה שלידם...הם לא.
אז האם אני יכולה להחליק על הקרח?-אני מאמינה שכן.
האם אני יכולה עכשיו להחליק על הקרח?-אני יודעת שלא.
האם יש לי תשוקה להחליק על הקרח?-לא...למרות כל היופי שבזה...זה לא משהו שאני חולמת לעשות...הייתי רוצה...אבל לא.

בתקופה האחרונה אני מנסה להבין...מה התשוקה שלי?.
מה אני באמת רוצה לעשות?
ואני לא יודעת...זה כאילו...זה לא דברים שאני אמורה לחשוב עליהם...זה אמור לבוא לי בטבעי לא?
אני מנסה לחשוב על החלומות שלי...הרי החלומות שלנו אמורים לשקף לנו את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו אוהבים לא?
אז בחלומות הכי יפים שלי...אני בגינה ענקית...עם מזרקה...והאופק נקי מכל ענן...והשמש מאירה יפה על העצים ועל הפרחים.
בחלומות שלי יש לי חברים אחרים...אני מישהי אחרת...לפעמים אני חולמת שאני שוב בתיכון...אבל במקום אחר עם אנשים אחרים.
לפעמים אני חולמת על מקומות שבחיים לא ראיתי...ואז מגלה שהם אמיתיים...חלמתי על יון לפני מלא שנים...וחלמתי על מלא חופים...מעניין שבכל המקומות שבהם טיילתי בחלומות שלי היה ים חוף ושמש...ואני בכלל לא הולכת לים אף פעם.
משהו בי התקלקל...נשבר...פעם אהבתי דברים כל כך שונים ממה שאני אוהבת עכשיו...פעם אהבתי את הים...פעם הייתי הרבה יותר קלה...זה כאילו שכל הידע והחוויות שצברתי...מכבידות עליי.

לפעמים אני חושבת...הלוואי שמחר אני אקום ואני לא אזכור דבר...אפילו את השם של עצמי...הייתי רוצה להתחיל מחדש...למחוק את כל מה שאני יודעת על עצמי...את כל הפחדים שצברתי מזיכרונות רעים...ולהתחיל לחיות בלי לחשוב על זה יותר מידי.

אם הייתם יכולים למחוק את הכל...בכפתור אחד...את כל הזיכרונות שלכם...האם הייתם לוחצים?.
אני חושבת שזה רגע שבר שיש לאנשים כמוני לפעמים...להתפלל בלילה שמחר בבוקר אני אקום ואני לא אזכור דבר...עשיתי את זה הרבה פעם.

אני מרגישה שאני אהיה יותר טובה אם אני לא אזכור דבר על עצמי.
אני מרגישה שבאופי האמיתי שלי...אני מישהי אחרת לגמרי...זה מובן בכלל מה שאני מנסה לומר?
אם אני מרגישה שאני מישהי אחרת עמוק בפנים...אולי אני יכולה להשתנות בחזרה?
אני מקנאה בילדים...אני בתור ילדה הייתי הרבה יותר חכמה ורגועה ממה שאני עכשיו...אני מדברת על משהו אחר...לא חכמה מבחינת ידע...אלא שגם שאף אחד לא הסביר לי...מה טוב ורע...מה אסור ומה מותר...מה יפה ומה מכוער...ידעתי תמיד ללכת בדרך הנכונה...בלי פחד.
עכשיו אני יודעת ללכת בדרכים נכונות...אבל יש כל כך הרבה אופציות וכל כך הרבה פחדים שצברתי במהלך השנים...שאני לא יודעת מה באמת באמת נכון לי...ולמה אני באמת מסוגלת...אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מפחדת ממשהו...עושה את זה בכל מקרה...לשנייה אחת כבר לא מפחדת...ואחרי קצת זמן...הפחד חוזר שוב.
זה קשה להתגבר על הפחד...אפילו אם התגברתי עליו פעם אחת...הוא לא באמת נעלם...נכון...ככול שאני יותר חושפת את עצמי ככה הפחד קטן...ונכון שהידיעה שכבר עשיתי את זה פעם...נותנת לי קצת אומץ...אבל פחד...זה פחד...זו תחושה רעה...כאילו שאתה הולך נגד הטבע שלך...אבל זה רק תעתוע...הרי נולדתי וחייתי בלי הפחדים האלה...אז למה שאני אחשוב שזה טבעי שאני אפחד עכשיו?.

2 תגובות
אומץ או טיפשות?
13/11/2017 03:48
sunshine
אומץ, מבוכה, בושה, אהבה, חברים, מרחק, חומה
מאיפה אנחנו משיגים את האומץ לומר את מה שבאמת ברצוננו לומר?
מאיפה זה בא?
האם זה מתוכנן?
לפעמים האמת שלנו פשוט יוצאת בחוצה...בלי שליטה...כמו אש.
אני מנסה לחשוב מהו האלמנט שלי.
ישנם 4 אלמנטים...אש,רוח,מים ואדמה.
זה ישמע מוזר לדבר על אלמנטים...כאילו מי מאמין בשטויות האלה אה?
אבל זה לא בקטע של אמונה...זה באמת קיים...יש אנשים שהם אש והם אינם יכולים להסתדר עם אנשים שהם מים.

אמרתי לו...אתה אש ואני אש...וזה לא הולך ביחד...הוא אמר שאש ואש הולכים מצוין ביחד...ואני לא מבינה למה הוא אמר את זה...הרי כל הזמן רבנו...ובכלל יש לו חברה...אז למה הוא יגיד שאש ואש מסתדרים מעולה ביחד??.
אני מבולבלת...זה גרם לי להרגיש מבולבלת...זה גרם לי לחשוב שאולי כל הכעס הזה שהוא מפנה כלפיי זה בגלל שאני סוג של דוחה אותו...הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי...אבל בהחלט הייתה פעם שחששתי שהוא אולי מאוהב בי...וממש לא אהבתי את זה...כי גם פחות הכרנו והוא פחות מצא חן בעיני.
ועכשיו אני ממש אוהבת אותו...לא בקטע הזה אבל עדיין אני ממש אוהבת אותו.
עברה שנה...כמעט שנה...שלא דיברנו...רק ראינו אחד את השנייה מרחוק ולא התקרבנו בכלל.
יש לו חברה...שהיא מקסימה...מלאך ממש...אבל אם אני אפילו רק אנסה להתקרב אליו היא עלולה לתקוף אותי...היא חושבת שאני מאוהבת בו...שזו מחשבה דיי צפויה...כל אחת חושבת שרוצים לגנוב לה את החבר...אבל עדיין אני צריכה לדבר איתו...והוא משתמש בה כמגן אנושי.

טוב בואו נחזור שנייה אחורה.
כשהם רק הכירו...לפני קצת יותר משנה...הם היו רק בהתחלה ואפילו לא זוג רשמית...והוא ואני ועוד מישהו הלכנו והוא ואני היינו בריב...יותר נכון הוא כעס עליי בלי שהבנתי למה ולא היה מוכן דבר איתי...ובאותו היום הוא התנהג...מוזר.
אני דיברתי עם המישהו האחר והוא שאל אותי "מה אם חבר?"...ואני אמרתי לו שלא השנה...שאני לא מוכנה לזה...שזה לא מתאים...והוא שמע את זה והוא הגיב...בכעס...כאילו הוא כעס עליי שאני לא נותנת הזדמנות לאהבה.
הוא כעס עליי כאילו עשיתי או אמרתי משהו שהיה קשור אליו ישירות...ואני יודעת שהוא לא אוהב אותי והוא לא חושב עליי ככה...כשהיו לו בנות זוג גם בתקופה שהיינו קרובים...אבל משהו בי אומר...שאולי זו הסיבה שהוא הרחיק אותי...אחת מהן...כי יש שיגידו שאני פשוט מביכה מידי.
אתם לא מבינים כמה זה כואב לשמוע שאתה אדם "מביך" מידי מכדי שמישהו יוכל לאהוב אותך...אני רוצה מישהו שיאהב אותי בלי להתבייש בזה.

אני לא זקוקה לו...אבל אני מרגישה שהסיפור שלנו לא יכול להיגמר ככה.
רציתי שנהיה חברים לנצח.
אפילו אמרתי לו משהו מטופש...הכרחתי אותו להזמין אותי לחתונה העתידית שלו...אפילו שזה היה בתקופה שלא הייתה לו חברה...רציתי שנהיה חברים לפחות עד לחתונה שלו...חשבתי שזה כמו להבטיח שהוא יהיה חבר שלי הרבה זמן.

אני אש.
ואני בוערת.
אני רוצה לדבר איתו.
אני רוצה להסתכל לו בעיניים ולומר לו את כל מה שפיספסתי.
איך זה שדווקא אחרי שעבר הרגע פתאום יש לי מה לומר?!
אף אחד לא יודע בדיוק למה הוא הרחיק אותי ממנו...זה סוד...רק הוא יודע...והייתי מתה שהוא יספר לי.
והייתי מתה לשלוח לו הודעה ולבקש שוב שניפגש ונדבר...זה בוער בי.
ואמרתי לעצמי 100 פעם...שאם אני אחזיק חזק מאדם שרוצה להשתחרר זה רק יכאב לי...אבל האמת שלא אכפת לי...לא אכפת לי מה אומרים כולם...אני רוצה לנסות להחזיק בו עוד פעם אחת...אפילו אם זה יגרום לי להראות מאוהבת לגמרי ופתטית לא אכפת לי.
אני צריכה לומר לו ולשאול אותו ולדעת מה הסוד שהוא מסתיר מכולם לגביי.
רק לי זה חשוב.
רק אני חושבת שזה שווה את זה.
וכל השאר לו.
ולא התחרטתי על שום הודעה ששלחתי לו.
יש לי את האומץ.
אבל...אני לא רוצה להגיע למצב שאני ארגיש שאיבדתי מהכבוד שלי בשבילו.
אני לא רוצה להרגיש מובכת...עבר הזמן מאז שהבכתי את עצמי קשות...אז עכשיו גם אם אני אראה אותו המבוכה שעשיתי כבר לא תקפה...כי עברה שנה!
אבל אם אני אעשה את זה שוב אני אחזור לנקודה הזאת.
ואני לא רוצה לחזור לנקודה הזאת.
אני רוצה להאמין שהוא יסכים להיפגש איתי.
אבל איינשטיין אמר "אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה".
ואני בהחלט ניסיתי שוב ושוב וזה לא עבד...אבל אולי רק אולי...הפעם זה יעבוד.
אף פעם אל תוותרו...התקווה זה הדבר האחרון שמאבדים...ככה אומרים כולם.
עדיף לשחרר...לפעמים זה עדיף לשחרר...ככה זה כואב פחות.
אבל זה הקטע...ממש לא כואב לי...ממש לא אכפת לי מכבוד...אכפת לי רק מלהיות מי שאני.
ויש כאלה שיחשבו שזה פתטי...ושאני סמרטוט(תאמינו או לא זו מילה שחברה אמרה לי שמאוד פגעה בי).
אבל אני חושבת שאני מתהלכת עם השאלות האלה כבר שנתיים...ושזה לא פייר.
הייתי איתו הכי כנה...הכי פתוחה...הוא יכל לסמוך עליי בכל דבר...הייתי באמת ובתמים חברה נאמנה...והוא לא החזיר לי את אותו המטבע.
הוא לא התנהג כך כלפיי.
אז אולי הוא לא באמת שווה את זה.
אני לא חושבת שהוא שווה את זה.
אבל אני כן חושבת שמגיע לי לדעת את האמת...מה שבאמת קרה...מה שבאמת עבר לו בראש.

נ.ב
אולי הפעם זה יעבוד...ואולי זה לא.
אולי אני אחליט לוותר...או אולי אני אחליט כן לנסות עוד פעם אחת.
מה שכן עכשיו אני מבינה יותר את מה שאני מרגישה.
אני שווה את האמת.
אני שווה הסברים.
זה מגיע לי!!


0 תגובות
אני בוחרת לחשוב כך
11/11/2017 18:55
sunshine
בחירות, מחשבות, התפתחות
לדברים שאנחנו רואים ושומעים יש השפעה ישירה על מי שאנחנו.
מאז שאנחנו תינוקות אנחנו לומדים מהסביבה כיצד עלינו להתנהג...איך מדברים,איך אוכלים,איך מתנהגים בצורה יפה לאחר.
ולמרות שאולי לחלק מאיתנו זה קשה להבין...אבל אנחנו ממש לא מקוריים...אנחנו העתקים...את הצורה בה אנחנו מדברים קיבלנו מצפייה באנשים אחרים מדברים...יש לנו את אותן התגובות כמו המשפחה שלנו...אותן צורות החשיבה שהן העבירו לנו כשהיינו קטנים.
הרבה דברים עוברים בגנטיקה...אבל שלא כמו כל הבעלי חיים...אצל האדם זה לא רק זה...זה חלק משמעותי ממי שהוא...אבל זה ממש לא קובע.

אז אוקי...אני מקווה שהבנתם שלמי שגידל אתכם היה כוח להשפיע על מי שאתם כרגע מבחינת צורות חשיבה...צורת דיבור...והרבה דברים שביום יום אנחנו לא שמים לב אליהם.
עכשיו יש עוד משהו שבונה את האישיות שלנו.
אנחנו.
הדרך שבה אנחנו חושבים...היא לגמרי מאיתנו...נכון...אין לנו אפילו לא מחשבה אחת מקורית...כולם כבר חשבו על זה לפנינו...אבל...הדברים שאנחנו בוחרים לחשוב עליהם...זה לגמרי שלנו...והדברים שעליהם נבחר לחשוב הם הדברים שבסופו של דבר יהפכו להיות חלק מאיתנו...אולי לא חלק קבוע.

אדם שחושב על לשנוא...על לנקום...על עין תחת עין...בסופו של דבר הופך להיות אדם כזה...שנוקם ושונא.
אדם שחושב על כסף...בית....לימודים....ומטרות...בסופו של דבר הוא יהפוך להיות אדם שזה כל מה שמעניין אותו...להשיג את המטרות שבעיניו חשובות.
תאמינו בזה או לא...באיזשהו אופן אנחנו בוחרים על מה לחשוב...גם אני לא הייתי מאמינה לי...הייתי אומרת מה זה השטויות האלה.
אבל שנייה לפני שאתם כבר מחליטים שאני טועה...תחשבו על זה שנייה...אם אתם בוחרים לשמוע מוזיקה שמחה...וזה משפיע עליכם...ובסופו של דבר את מוצאים את עצמכם רוקדים כמו מטורפים בחדר הקטן שלכם...ואז אתם חושבים לעצמכם כשהלב שלכם פועם בעוצמה..."החיים שלי פנטסטיים...כל כך כיף לי...בסך הכל החיים שלי נפלאים...אז מה אם לא הכל מושלם....עדיין החיים אדירים".
המחשבה הזאת...היא לגמרי תוצאה של הבחירה שלנו לשמוע מוזיקה שמחה...אז הבחירה שלנו לרקוד...ואז הגיעו המחשבות הטובות.

לעומת זאת דוגמה אחרת...אתם הולכים ברחוב...אתם מסתכלים ואתם רואים בחור הומלס מבקש מאדם מסויים קצת כסף...והאדם מדבר איתו לא נותן לו כסף וממשיך ללכת...אתם חושבים על האדם הזה דברים מאוד שלילים...ואז אתם הולכים ונותנים להומלס כמה שקלים...ואתם מרגישים טוב עם עצמכם...ואז כשאתם באים ללכת אתם רואים מהכיוון הנגדי לכם את האדם שלא נתן להומלס כסף עם כריך ביד ובקבוק מים...אתם מסתכלים אחורה ורואים שהוא מחייך ונותן להומלס את הכריך והמים...ובאמת מתייחס אליו בצורה יפה וחברית...ואז אתם חושבים..."לגמרי טעיתי."....ואז אתם הולכים הביתה וחושבים על זה...חושבים על זה...וזה משנה אתכם.

עכשיו אולי אתם לא הבנתם...איך הגעת למסקנה שאנחנו בוחרים על מה לחשוב?
אם אותו אדם היה בוחר באותו היום לשים אוזניות ולהתעלם מהעולם...הוא לא היה רואה את ההומלס ולא את האדם שנתן לו אוכל במקום כסף.
אם אותו האדם באותו היום היה הולך כרגיל ורואה את האדם שלא נתן כסף להומלס הולך בלי לתת לו...ובוחר גם להמשיך בדרכו...הוא לא היה רואה את הטוב שאותו אדם עשה בכך שהלך וקנה לו כריך ושתייה...הוא לא היה רואה...הוא לא היה חושב על זה בכלל...כי הוא בחר להמשיך הלאה.

אני לא טובה להסביר את המחשבות העמוקות ביותר שלי.
אבל אני אנסה להסביר כמה דרכים כדי שלפחות רובכם יבין...הדברים שאנחנו רואים ושומעים...הם הדברים שמשפיעים גם על המחשבות שלנו...ונכון אנחנו לא יכולים לבחור מה לראות ומה לשמוע...אבל לפעמים כן...חלק מהמחשבות הם תוצאה ישירה של בחירות שלנו.
אז אם אתם רוצים לחשוב מחשבות טובות...תבחרו בדברים הטובים...במוזיקה שמחה...בסרט מצחיק...בבגד צבעוני ויפה...לסביבה יש השפעה ישירה למי שאנחנו...ולא תמיד יש לנו את הכוח לשנות את עצמנו...אבל זה מתחיל בדברים הקטנים...בלבחור לראות את העולם אחרת...בלבחור שונה ממה שבדרך כלל היינו בוחרים.



0 תגובות
אבודה ומשעממת
10/11/2017 01:33
sunshine
החיים שלי, החיים, שינוי, שעמום, אופי, אישיות
אני אבודה.
אני לא יודעת מי אני בכלל...וזה לא הגיוני כי פעם ידעתי ועכשיו לא?...כאילו מה הקטע?!.
אני מניחה שאף פעם לא באמת הכרתי את עצמי.
אני חושבת שזה בגלל שאני כל כך בשליטה ואני כל כך מודעת לרגשות שלי ולמה שעוברת אליי.
זה כאילו שאני יותר מידי קרובה לעצמי בכדי באמת לראות אותי.

אני לא חושבת שאני מעניינת.
אני חושבת שאני דיי משעממת...ואני יודעת שרק אני חושבת ככה...כי אני אדם דיי רועש ופרוע.
אבל אני מרגישה שעמוק בפנים...אני לא באמת מעניינת...אין לי שום יתרונות...כאילו יש לי כמה...אבל ממש קטנים.
אני לא מדברת על להיות אטרקטיבית ומושכת.
אלא על להיות באמת אדם מעניין...אדם שיכול לדבר עם כל אחד...מישהי בעלת אומץ ותחומי עניין מעניינים...כישרון...חלומות...כריזמה.
אני לא יודעת למה אני רוצה להיות אחרת...אני פשוט לא מרגישה שאני מספיק שווה.
ונכון יש לי יתרונות...ואני מודעת להם...אז בעיניי זה מעט.
אני כנה.
יש לי אינטליגנציה רגשית.
אני מצחיקה(כך נאמר לי לפחות...אני בדיחה מהלכת וזאת האמת).
אני לא חכמה...אני לא מושלמת...אין לי איזה כישרון מיוחד.
אין לי משהו שאני יכולה להגיד..."זה חלק ממני...וזה חלק שאני אוהבת ומתגאה בו".

אני לא יודעת מה אני מחפשת...אולי משהו יספק אותי?
משהו שאני באמת אוהבת לעשות?

אני לא אוהבת כלום!
שום דבר לא גורם לי להרגיש מסופקת!
לא לצייר!
לא לכתוב שירים!
לא לכתוב סיפורים!

אני רוצה ליצור משהו...אני אדם כזה שיוצר.
אבל אני לא יודעת מה.
אני לא יודעת אם אני בכלל מסוגלת ליצור משהו שאני אוהב ושהוא יספק אותי.

אולי אני צריכה במקום לנסות ליצור דברים...לחפש דברים אחרים...ספרים מעניינים...שירים שאף אחד לא שומע...ציורים של אנשים אחרים.
אולי אני אצליח להרגיש סיפוק מיצירה של מישהו אחר?
אולי הריקנות הזאת תעלם אם אני אמלא את עצמי בדברים יפים וחכמים שאנשים אחרים עשו או אמרו.
זה נשמע הגיוני...אבל האם זה באמת מה שאני צריכה כרגע?
האם להסתכל על אנשים יעזור לי להבין מה אני רוצה לעשות בחיים שלי?

אולי אני צריכה עוד זמן...אולי עם הזמן אני אמצא את הדבר הזה שיגרום לי להרגיש חשובה ומוערכת בגלל מי שאני...אולי אני אצליח לראות את עצמי ואני אגלה שאני לא כזאת משעממת.

אבל כרגע אני מרגישה משעממת...ציור פשוט...יפה...אבל מאוד פשוט.
2 תגובות
דיסק של מחשבות
07/11/2017 23:39
sunshine
החיים, החיים שלי, אהבה, חברות
לפעמים זה נורא קשה.
לחיות את החיים שלנו.
לפעמים זה מתסכל...אותם הבעיות עם אותם האנשים...ואתה לא מצליח לעלות.
אתה רוצה לעלות,להשתפר,להיות יותר מסופק ומאושר.
זה נורא קשה לשנות את המציאות שלנו.
זה נורא קשה להבין איפה הנקודה הנכונה הזאת...שתשנה את הכול.
זה מרגיש שלא משנה מה אני אעשה אני לא אצליח להגיע לאן שאני רוצה.
זה ישמע מוזר אבל אני מרגישה שאני חיה ב2 ממדים...המימד של מה שקורה עכשיו ושל ההווה והממד של מה שהיה יכול להיות עכשיו אילו הייתי בוחרת אחרת.
אני רוצה לשנות את החיים שלי.
אבל לעזאזל שמישהו יגיד לי איך.
איפה אני מתחילה?
אולי אני לא צריכה לדאוג לזה בכלל?
אולי יש מישהו למעלה שדואג לי לכל הבעיות?

קשה לי להאמין שאני באמת זאת שאחראית על חיי.
קשה לי להאמין שאין מישהו שדואג לי.
אולי פשוט יש לי מזל...זה שאני בחיים עדיין...זה אולי טעות או מזל.

הנה מחשבה שעוברת לי בראש כבר כמה חודשים.
אולי החשבה הזאת תזעזע כמה מכם...אולי היא תכעיס...אני לא יודעת...אני מפחדת להגיד אותה למישהו אחר שיגיד שאני פותחת פה לשטן.
אני מרגישה...שאולי אין לי עתיד...אולי אני אמורה למות בקרוב ולכן אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי הלאה.
למה לעזאזל שאני אחשוב דבר כזה?
כל החיים שלי...ידעתי לאן אני הולכת...הרגשתי את הדרך הנכונה...אבל אני מרגישה...שבקרוב יגיע הזמן שאני כבר לא אדע מה הלאה.
אני לא חושבת שאני עומדת למות...אבל אני חושבת שלחיות את החיים החסרי טעם וריח שלי זה קצת יותר טוב מלמות צעירה.
הרצון הכי גדול...הוא הרצון לחיות.
מי שאיבד את הרצון לחיות...חשוב כמת לא משנה אם הוא נושם או לא.
ואני כל כך רוצה לחיות!
אני רוצה להרגיש משהו...אני רוצה לעשות משהו עם עצמי...לא משהו משעמם כמו שכל השאר עושים...משהו מרגש משהו שיתן לי סיבה להאמין שאני לא יכולה למות...שאני יותר מידי חשובה מכדי למות.
תחשבו על זה...יש הרבה אנשים חשובים...שמתו זקנים מאוד...ויש הרבה אנשים שלא היו חשובים ומתו צעירים...ורק אחרי שהם מתו הם הפכו להיות חשובים.
מוות הוא גם יעוד.
לפעמים הדרך שבה אנשים מתים...זה הדבר שהכי משפיע על העולם.
אני לא רוצה למות כדי לשנות משהו בלב של מישהו אחר.
אני רוצה לחיות ולהרגיש את זה כשאני עוד חיה ונושמת.

אני לבד.
יש לי חברות.
יש לי משפחה.
יש לי אפילו חיית מחמד.
אבל אני עדיין לבד.
אם אין לך אדם אחד שאתה יכול לבכות לו.
אם אין לך אדם אחד שתמיד נמצא שם ברגעים הקשים...אז אתה לבד.
אם אין מישהו ששמח ביום שבו אתה נולדת...שהוא שמח שאתה באת לעולם...אז אתה לבד.
אולי אני לבד...כי אני לא חשובה מספיק...אולי אני לא מעניינת...אולי אני שונה מידי בכדי למצוא משהו בי באחר.
אולי אם אני פתאום אמות אני אהיה חשובה...מחשבה נוראית נכון?
למזלי הרב אני בן אדם סקרן...ולכן אני רוצה להישאר בחיים הרבה הרבה זמן...ולראות מה מחכה לי בהמשך.
אני לא בדיכאון.
אני פשוט תקועה.
כבר הרבה זמן שבאופן ריגשי אני תקועה.
החיים זזים וזה נראה שלכולם טוב ורק לי רע.
לא ברמה של לבכות עכשיו כן?
ברמה של...אני מתחילה לאבד תקווה .
אולי אין יותר טוב מזה?
אולי זה הכי טוב?
החיים הם כמו גלגל פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה.
שמישהו יתן לי דחיפה...כי אני תקועה למטה כבר הרבה זמן.

אז מה הבעיה שלי?
הבעיה היא שאני לבד.
אין לי אף אחד.
ואתם יודעים מה יש אנשים שטוב להם לבד.
פעם לי היה טוב לבד...אף פעם לא בכיתי למישהו או סיפרתי משהו רע שקרה לי...תמיד שמרתי הכל בתוכי וקברתי הכל.
אבל עכשיו...רע לי כי אני לבד...לא אני רע לי ואני לבד...אלא רע לי כי אני לבד.
הפעם הבעיה היא לא שמישהו העליב אותי או פגע בי...הפעם הבעיה היא שאני לבד.
וזו בעיה שאני לא יכולה לפתור עם עצמי.

אומרים שאהבה היא התרופה לבדידות.
אבל האם אהבה תגיע אל מי שלא מאמין בה?
אני לא מאמינה באהבה...אני מאמינה בניצול...אנשים מנצלים אחד את השני כדי להרגיש טוב יותר.
ונכון...יש אהבה שהיא לא כזאת...ונכון...אהבתי פעם בלי שום אינטרס...אבל צריך נס כדי למצוא מישהו שמרגיש בדיוק כמוך.

אני לא סומכת על בנים.
אני סומכת רק על מישהו אחד...אני מאמינה רק במישהו אחד...וזו אהבה אמיתית...אהבה נטולת צרכים...אני פשוט רוצה להיות לידו...רק להיות לידו זה מספיק.
כי כשאני איתו...אני מרגישה שאני קיימת...אני מרגישה שהוא היחיד שבאמת רואה אותי...אולי לא אכפת לו ממני מספיק כדי להיות שם בשבילי...אבל בשביל מישהי כמוני שמרגישה בלתי ניראת...זה שהוא רואה אותי זה מספיק.
איזה מין סוג מטומטם של אהבה.
אני אפילו לא רוצה להיות בת זוג שלו...או להתנשק איתו כאילו איכס...אני רק רוצה לחבק אותו להיות איתו...זה מוזר...כי זו פעם ראשונה שאני מרגישה אהבה שהיא שונה מהידלקות.

זה מבלבל אותי...כי אני בטוחה שאני לא מאוהבת בו...אבל אני גם בטוחה שאני אוהבת אותו כל כך ושאני אעשה בשבילו יותר משאני אעשה למען כל אדם אחר...ואני לא רוצה תמורה...רק שימשיך לראות אותי...להכיר אותי.
זה מוזר כל כך שאני מוקפת בכל כך הרבה אנשים ואני לא מרגישה שאף אחד מהם באמת מכיר אותי...חוץ ממנו.
אני לא יודעת איך לקרוא לאהבה כזאת.

הוא אמר לי "את מכירה אותי",ובעצבים אמרתי לו "לא אני לא"...כי הוא סיבך אותי...כי הוא בילבל אותי...ולא הבנתי מה שהוא רוצה ומה מפריע לו בי.
עכשיו אני תוהה אם הוא יודע שאני מרגישה שאני מכירה אותו גם כשאני לא מבינה שום דבר לגביו.
אני תוהה אם אני  באמת צודקת...אם הוא באמת מרגיש שהוא מכיר אותי.

אתם אולי לא מבינים...אבל לא כל מי שמכיר אותי...מכיר אותי...זה נדיר למצוא מישהו שבאמת מכיר אותך...שבאמת רואה אותך.
למה?
כי כל אחד כל כך מרוכז בעצמו...שהוא לא רואה את האחר.
אני גם מרוכזת בעצמי...וגם אני לא מכירה כל כך הרבה אנשים...אבל אותו אני רואה...אותו אני מכירה...וזה הדדי אני פשוט מרגישה שזה הדדי.


0 תגובות
סיכום לאחר יותר מ-100 פוסטים
05/11/2017 05:26
sunshine
סיכום, בלוג, פוסט
כתבתי כבר מעל ל100 פוסטים.
כמה מהם הם ממש גרועים וממש בכיינים וממש לא אני עכשיו.
וכמה מהם ממש מיוחדים בעיניי וממש נהנתי לכתוב אותם.
אז הנה היכל התהילה שלי!!
חמשת הפוסטים הכי אהובים בבלוג שלי.


מקום ראשון: סיפור קצר-מרוב אהבה שותק

זהו הפוסט שגם מאוד נהנתי לכתוב וגם הפוסט עם הכי הרבה צפיות...ככה שהוא חייב להיות מקום ראשון.
כשאני כותבת סיפורים אני ממציאה תוך כדי כתיבה...וזו דפקה ואני תיכננתי להתחיל סיפור שקצר אבל בסוף זה הפך לסיפור בהמשכים שנקטע ממש בהתחלה...אבל זה לא אומר שלא מגיע לו להיות מקום ראשון...כי אני נהנתי לכתוב אותו לא משנה שבסופו של דבר לא יכולתי לסיים אותו.
רציתי לשכתב אותו ולסיים אותו אבל ראיתי שזה גוזל ממני הרבה כוחות...ושכרגע אין סיבה להיות בלחץ לסיים אותו כי הוא כבר כל כך ישן שאף אחד לא לחוץ שאני אסיים אותו.

מקום שני: לנצח-forever

הפוסט שאני זוכרת שהכי נהנתי לכתוב.
זה פשוט היה כל כך בטבעי וזה היה הקלה גדולה להוציא את הרגשות האלה שאני מרגישה באופן קבוע.
אין לו יותר מידי צפיות...דיי ממוצע...אבל זה לא משנה כי זהו הפוסט שלי אישית היה הכי כיף לכתוב ואני לא מתחרטת על פסיק.

מקום שלישי: לא להיות מאוהב זה נוראי

פוסט עם הרבה צפיות ולכן הוא פה...לא שאני זוכרת מה לעזאזל עבר עליי ברגעים שכתבתי אותו...אבל אני מזהירה מראש...מהיכרות שלי עם עצמי זה בטח בלאגן אחד גדול.

מקום רביעי: סיפור קצר-וידוי בלתי צפוי

הסיפור הראשון שכתבתי שבאמת הייתי מרוצה ממנו אחרי...וגם זה בא לי בטבעי ולא באמת חשבתי הרבה כשכתבתי אותו...והוא עם הרבה צפיות ואני אוהבת אותו ולכן הוא נמצא במקום הרביעי.

מקום חמישי: מלחמת לבבות

פוסט שמדבר על הרצון לאהוב ולהיות נאהבת.
ולדעתי הוא חשוב מאוד כי זה חלק ממי שאני והמחשבות האלה עדיין רלוונטיות למי שאני היום ולכן הוא שסוגר את החמישה שלי.


-הסוף-

נ.ב אני בהחלט ממליצה למי שכותבת פה בבלוג כבר הרבה זמן (אני כותבת פה כבר יותר משנה) שיסתכל על מה שעבר עליו מאז שהוא התחיל לכתוב פה ומה הכתיבה שינתה בו...כי כתיבה בין אם אנחנו רוצים בזה או לא...היא משנה משהו...אם זה משהו אישי או חושפני זה משפיע עלינו ועל מי שקורא את מה שכתבנו...ואם לדעתנו לא הייתה לזה איזושהי משמעות כלשהי נראה לי שאף אחד פה לא היה טורח בכלל בלהיכנס לאתר הזה ולפתוח בלוג.
אני חושבת שבבלוג שלי עד עכשיו הייתי מאוד אני...כתבתי בשפה שלי...כתבתי בשביל עצמי...וזה עשה לי ממש טוב בלב כשהבנתי שאני לא כזאת בלתי מובנת כמו שחשבתי שאני.

אם גם לכם יש איזשהו פוסט שאתם כתבתם שהוא מיוחד בעיינכם וחשוב אז אתם יותר ממוזמנים לשתף.

0 תגובות
למה אני כותבת?
04/11/2017 23:42
sunshine
החיים שלי, החיים, שינוי, כאב
אני כותבת...
זה מה שאני עושה...
זה הדבר היחיד שאני מאמינה שאני עושה אותו כמו שצריך.
אבל אי אפשר לכתוב כל החיים...באיזשהו שלב אני כבר לא אצטרך את הכתיבה כדי להרגיש שאני קיימת.
באיזה שהוא שלב כבר יגמרו הדברים ששווה לכתוב עליהם...ומה אני אעשה אז?
אני צריכה למצוא תכלית...מטרה...למה אני בעולם הזה...זה ישמע יומרני אבל אני רוצה לשנות את העולם.
אני רוצה שלכולם יהיה טוב לחיות במדינה הזאת...אני רוצה שכולם יוציאו את הטוב ביותר בעצמם ויהפכו את המדינה הזאת לבית אחד גדול.
אני לא מחפשת ביטחון...אני לא מחפשת שלום...אני מחפשת הדדיות...עזרה לזולת...שאף אחד לא ירגיש לבד במדינה הזאת.
לצערי זה לא המצב...יש אנשים שכשהם צריכים את המדינה...המדינה לא שם.
אני מאוכזבת מהממשלה...יש כל כך הרבה דברים חשובים שצריך להתמקד בהם והם מתמקדים בשטויות.
הם לא יודעים מה זה להיות אזרח קטן וחסר כוח במדינה הזאת...להם טוב...הם לא רואים את כל הכאב והמצוקה.
יש נוער שאין לו בית.
יש אנשים נכים שאינם יכולים להסתובב באופן חופשי ואינם יכולים להתפרנס בכבוד.
יש אנשים שהחיים שלהם תלויים בכסף.
יש אנשים זקנים שאוספים בקבוקים מהרחוב.
זה עצוב.
וזה כואב לי.
ואני רוצה לשנות את זה.
אני שיהיו יותר רופאים במדינה הזאת והשכר של האחיות יהיה בהתאם לעבודה הקשה שהן עוושות.
אני רוצה שלזקנים יהיה מספיק כסף כדי לשלם לתרופות שלהם ושאני לא אצטרך לראות יותר בחיים מנקה רחוב זקנה.
אני רוצה שהאנשים פה ילמדו ששום דבר שיש להם הוא לא מובן מאליו...והיום זה הוא ומחר זה אתה.
אז אני כותבת...
זה מה שאני עושה...
הייתי רוצה לעשות משהו יותר חשוב...משהו יותר גדול...משהו שיקל עליי מהמועקה הגדולה הזאת שיושבת לי על הלב.
יש אנשים שהמציאות שלהם לא יפה כמו שלנו...יש אנשים שהמציאות שלהם היא נוראית...למרות שהם גרים לא רחוק מאיתנו...באותה המדינה.
יש אנשים שנולדו לא שווים.
יש אנשים שצריכים שמישהו יעשה משהו.
משהו אמיתי...לא לכתוב לא לצעוק לא לפרסם...פשוט לעשות משהו...משהו קטן!
נמאס לי מהסרטונים המלאי מוטיבציה האלה שאני רואה בפייסבוק...כי אף לא אחד מהם גורם לי להבין מה עליי לעשות כדי לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום יותר טוב.
אף לא אחד מהם מראה לי איך לעזור לאחר...איך בעזרת שתי ידיי וכוחות נפשי אני משנה את העולם.
כי כסף אין לי.
ייחוס אין לי.
כישרון מיוחד אין לי.
אני גם לא חכמה במיוחד.
אבל אני יודעת לזהות חוסר הגינות שאני רואה אותה.
אני יודעת לזהות עוול.
אני יודעת לזהות כשמשהו לא בסדר.
כי אני רואה את העולם דרך הלב שלי והלב שלי אף פעם לא הטעה אותי.
אני במרכז...אני מרכז הבלאגן ואין לי לאן לברוח.
אז אני אולי לא הבן אדם שמנהיג ועושה שינוי...אבל אף אחד לא באמת יודע מי זה הבן אדם הזה.
אז אני כותבת...
זה מה שאני עושה...
בלי שקרים...
בלי לנסות לשנות אתכם...
פשוט כותבת את מה שיושב לי בלב...ואת האמת אין לי מושג מאיפה המילים הכבדות האלה באות ואיך עצב וכאב מוצאים אותי כל כך בקלות.

2 תגובות
מתוסכלת ממכם אבל כבר לא בוכה בקלות
03/11/2017 15:53
sunshine
משפחה, פגיעות, רגשות, מודעות
למה כל מי שקרוב אליי חובט בי...למה כל מי שקרוב אליי כועס עליי צועק עליי או פשוט מתעלם מקיומי.
זה לא כל מי שקרוב...אבל מאז שהייתי קטנה ידעתי...האנשים שפוגעים בך הכי הרבה הם האנשים הכי קרובים אלייך.
נמאס לי לפשל קצת ולקבל מלא צעקות...נמאס לי שאני לגמרי בסדר אבל אחרים לא מרוצים ממני.
למה אתם פשוט לא יכולים להניח לי...אתם אפילו לא מכירים אותי...אתם לא חושבים שאתם צריכים להכיר אותי...אתם פשוט חושבים עליי מלא דברים רעים ואפילו לא מנסים לראות בי משהו טוב.
תפסיקו לצעוק עליי...תפסיקו לצעוק עליי ובכך להימנע מלהקשיב לי...זה פוגע בי כל כך כשאתם לא מבינים אותי נכון.
למה אתם לא נותנים לי לחיות את חיי בדרך שבה טוב לי??
למה אתם כל הזמן רוצים ממני דברים כשאתם יודעים ותמיד ידעתם שאני לא מסוגלת להם.
תפסיקו לצפות ממני להיות בן אדם אחר...אני הפסקתי לצפות ממכם להקשיב לי כשברור לי שזה לא מעניין אתכם...לכל אחד יש את השק שלו לא?
מה זה משנה שאנחנו משפחה...מה זה משנה שאנחנו חיים באותו בית...מבחינתכם באתי לעולם כדי להביא לכם תועלת.
זה מה שתמיד חשבתי...כך תמיד הרגשתי...אבל אתכם זה לא מעניין נכון?...גם אם אני 70% בסדר מבחינתכם אני 99% צריכה תיקון.
אני לא בובה.
לא מתקנים אותי.
לא משנים אותי.
לא אומרים לי מה לעשות ואני עושה.
יש לי דעות.
יש לי רגשות(אבל זו מילה שאתם לא מכירים).
תפסיקו להתעלם ממני ובו זמנית לחבוט בי.
אני לא שק חבטות...אני לא רוצה להיות הבן אדם הזה שצועקים עליו כשכולם מעצבנים אותך.
ניסיתי לומר לכם.
ניסיתי לשקף לכם.
לא עבד.
זה רק הכאיב לי יותר שהבנתי שמבחינתכם אתם בסדר ורק אני דפוקה.
לפחות אני יודעת שאני דפוקה...אתם אפילו לא מודעים לזה שיש לכם שריטות שהעברתם לי בירושה.

0 תגובות
מוקפת אהבה
31/10/2017 18:23
sunshine
אהבה, סביבה, חברה
רק היום הבנתי שהייתי מוקפת במלא אנשים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני סתם כי הם מחבבים אותי.
כולם חיבקו אותי וממש יכולתי להרגיש כי הם יתגעגעו אליי ולא כי הם צריכים להיפרד ממני עכשיו בצורה מנומסת.
זה מרכך אותך...לדעת שאתה כל כך אהוב בגלל מי שאתה.
אני חושבת שאנשים שהם סגורים וקשוחים יותר הם אנשים שלא מרגישים שהם בסביבה שאוהבת אותם ודואגת להם.
אז אני מודה...כמה שאני לא מרוצה מעצמי ומהעתיד שלי אני יכולה להגיד שבינתיים...זכיתי בטוב ביותר.
אז נכון...אני מרגישה לבד לפעמים...וכשאני עצובה ורוצה לבכות אין לי מי שיחבק אותי וינחם אותי.
אבל כולם אוהבים אותי...וזה מספיק לדעת את זה...כי אם כולם אוהבים אותי כנראה שאני לא בן אדם כזה נוראי כמו שאני חושבת שאני...כנראה שיש לי תקווה.
ונכון...שאין לי ממש מה לעשות עם כל האהבה הזאת...אי אפשר להמיר אותה למשהו אחר כמו אושר או בריאות או כסף...לפעמים אהבה היא פשוט תרופה למשהו עמוק בתוכנו.
אני מרגישה שמשהו קטן בי החלים...אני מרגישה שגם אם אני אפגוש מישהו שיזלזל בי או יפגע ברגשותיי אני אוכל להתמודד עם זה בכך שאני אזכור שאני לא צריכה אותו...יש לי מספיק אנשים שאוהבים אותי בזכות מי שאני.
לא צריך סיבה כדי לאהוב מישהו.
פשוט תאהבו את כולם...פשוט תחייכו לכולם...פשוט תחבקו ותנשקו את כל מי שקצת אכפת לכם ממנו...זה יוצר קסם...זה מתפשט ומקיף אתכם ומגן עליכם בקלות מכל הרע שיש באנשים זרים.
תהיו בני אדם.
תסתכלו לחברים שלכם בעיניים כשאתם מדברים איתם.
אל תתביישו להתקרב למישהו שנראה לא נגיש.
תאמינו שמגיע לכם להיות אהובים ואתם תהיו אהובים.


1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
הציטוט האהוב עליי

"אי שפיות: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" - אלברט איינשטיין

תמיד שאני מאבדת משהו אני מוצאת את עצמי מחפשת באותו מקום כמה פעמים שוב ושוב ומשתגעת.
ומאחר שאני ממש שונאת לאבד דברים ולא יכולה להפסיק לחפש עד שאני מוצאת...המשפט הזה עוזר לי לחפש בצורה הגיונית...וככה אני מוצאת את הדבר שחיפשתי יותר מהר.
ולכן זה הוא אהוב עליי ביותר כרגע.
הסיפור האהוב עליי

פיטר פן.
בהחלט סיפור שהייתי רוצה להיכנס אליו.
זה אומר עליי הרבה דברים אה?
אני מניחה שאני אחת כזאת שפשוט לא רוצה להתבגר.